עוד "יום ראשון" ושמיכת חתונה

פעם, מזמן, כשעוד היה אוגוסט (מבחינתי אוגוסט נגמר כשהגן התחיל..) קיבלתי מייל. דווקא מהסוג שאני אוהבת לקבל.. גליה כתבה לי שאחותה מתחתנת והיא חייבת להכין לה שמיכת טלאים אישית ומיוחדת אבל היא יודעת שאין זמן. וגם שהיא ביקורתית נורא. שאני אדע.
באותו רגע כבר היה לי ברור שהשמיכה הזו תתפר על שולחני. לא מסוגלת לסרב לאתגרים. אינפנטילית כזו.
זה התחיל מבקשה לשמיכה שמציגה סילואטה של זוג - בשביל שיהיה כמה שפחות פרטים ונספיק בזמן לחופה.
מפה לשם, ברצף מיילים משעשע ומהנה, נרקמה לה בכמה לילות לבנים שמיכה המגוללת סיפור זוגי:

חשבתי שצילמתי הכל, אבל בעצם צילמתי לפני התיפורים את הפרטים אז תדמייני את זה ממש מוצלח בסוף... עדיין אני לא מוותרת ומלאה בפרטים. מה אכפת לי שזו לא אני שהכרתי בפאב על כוס בירה...

אנחנו דווקא גם אימצנו חתול (יותר נכון נזרק לפתחנו) אבל הוא היה ג'ינג'י ולא חתול אפור ושרמנטי...

אהבה לפסטה...

זה הריבוע החביב עלי, גם בגל הבדים ובעיקר בגלל סלסול הפסטה שמתחבר לסלסול בבד הינשופים










ידעתם שהוא מנגן לה בגיטרה? עכשיו כן (-:

הצעת הנישואים

וכמובן החתונה...

וככה השמיכה נארזה, בצירוף ברכה (ריקה כמובן) עליה תפרתי שאריות מכל הבדים של השמיכה. שיהיה.











והזוג שלי שקם ב5 בבוקר לדגמן את השמיכה כשהיא מגוהצת..

אל תדאגו הוא קם בכל מקרה ב5 בבוקר, פשוט נדרש להחזיק שמיכה רגע לפני הנטישה.
מעניין איך הייתי רוקמת את זה, אה?









גליה ביקשה שמיכה בודל 200 על 120 ס"מ ובלי מילוי, שתהיה רכה ונעימה להתכרבלות מול הטלויזיה. האמת שחששתי מעבודת הפרך שלי שתתבזבז על פיקה, אבל יצא רך ונעים בזכות התיפורים.
רגע, עוד שויץ קטן בפינות המושלמות שלי..

גאוותי היחידה בעולם כרגע - הילדים יצאו מכלל שליטה (נהנים בגן - מוציאים עלי הכל בצהריים), בעלי בורח מהבית ב5 בבוקר וקיבלתי 88 בעבודה שהקזתי עליה דם.
 you win some youe lose some  אני מניחה (-:







בלילה שלפני השנה החדשה הספקתי עוד להכין לדורדור מתלה כיסים של הא'-ב':

ואיך לא שאלתן אותי על אספת ההורים? איך?

אני בועד, אגב, למרות שנשבעתי שהשנה לא. אבל ישבתי קרוב מדי לגננת החדשה, זה בגלל שהספסלים היו לידה ולא התחשק לי שוב לראות איך חצי טוסיק שלי לא נכנס בכסא גן. אז באספת הורים (זו שלא התעניינתן בה) כמה אמהות הביעו חשש מהשילוב של הגילאים (4-6) בגן.
השנה דור מהגדולים שבגן ומסתבר, מהשיחה עם האמהות, שאחרי גן חובה מגיעה כיתה א'. תמיד זה היה ככה?

הגננת ניסתה להרגיע את הרוחות (אמא מימני: אבל איך הם יתכוננו לכיתה א'?) ולספר שיהיו קבוצות למידה, יכירו את אותיות הא'-ב' (אמא משמאלי: מה הם שוב ילמדו את האותיות?), דיברה על אוריינות - בשלב הזה היא איבדה אותי כמובן. הייתי עסוקה בלהתכווץ בכסא (ז"ת בספסל).




שוב ילמדו את האותות? שוב? מה רק אצלנו א-ב זה לגדולים.
כמה פעמים השנה הוא חזר מהגן ורצה שאלמד אותו לקרוא? "כל אחד בקצב שלו" עניתי, מתכוונת בעיקר לקצב שלי. ללמד לקרוא? כשאפשר להספיק לנוח 45 דקות לפני שאלולה חוזרת מהגן?
יכולתי לשנס מתניים ולהתחיל במלאכת החברות עם בני, לפצוח בלימוד משותף ומהנה. החלטתי להכין איתם עוגיות של א-ב ולהשאר ערה בלילה לתפור כיסים. כל אחד בקצב שלו (-:

בכל מקרה, המתלה נתלה וזוכה בינתיים להצלחה.
הכיס התחתון השמאלי (שאין עליו אותיות) מיועד למשחק שלנו - אני מחביאה לו משהו והוא מנחש לפי האות שאני מגלה לו מה זה/ מוציא וממקם בכיס הנכון וכו'.
חביב.












רציתי להתחיל מסורת צילום של היום הראשון לגן עם איזה אביזר מגניב (לוח גירים שהם יחזיקו) אבל הייתי עסוקה במתלה הכיסים (אין, ביצה ותרנגולת זה החיים שלי) והבנתי שלעולם בלילה שלפני הגן אני עוד אהיה עסוקה בלתפור עוד משהו אחד קטן. נו, בשביל זה יש בועות קומיקס בתוכנות עריכה. בהזדמנות אני צריכה לכתוב פוסט על "כל מה שראיתי בפינטרסט וניסתי לעשות אבל לא הצלחתי".

(אלולה ממחזרת את הקשת מתחפושת אילת מטיילת. שוב.)

















שתהא זו שנת גנים נפלאה לכולם וחיזוקים לאמהות שהתחילו את כיתה א'. לאלו שכבר בתיכון באמת שאין לי מה להגיד. כל הכבוד? (-:
נשיקות,
בעיקר פורמת