מה, כבר נגמר?

******בלוגספוט השתגע ביומיים האחרונים - סליחה מכל מי שקיבל רשומות עבר תמוהות כפולות ומכפולות ומכל מי שטרחה להגיב ונמחקה בגסות... זו לא אני, נשבעת.******

אחר שסיימתי לקרוא מה כל הבלוגריות היהודיות הכשרות עשו בפסח, ובאיחור אופנתי קל (חודש זה בגבולות הסביר לטעמי), הגיע גם תורי. אז איך היה פסח? כן, גם במחשבה לאחור, בראיית הזמן, ממקום בוגר ושליו יותר, אני כותבת בלב שלם ובלי רעידת מקלדת קלה שהיה - פשוט סיוט. הילדים מיצו את תחושת החירות עד תום ומיצו בדרך גם אותי, אני המשכתי לנסות לעבוד במקביל והשילוב, לא היה ממש מוצלח.
דווקא אחה"צ שלפני ליל הסדר היה נחמד, כולם נחו מקולחים, הבגדים כבר היו מסודרים (שלהם, לא שלי..את שלי השארתי לרגע האחרון כדי שאזכר שאין לי מה ללבוש/השמנתי/הכל לא מספיק חגיגי - אוכל לעלות טורים, לצעוק על כולם, אולי איזה בכי סמלי.. בקיצור בשביל אוירת החג) ואפילו הספקתי לאלתר בשנייה האחרונה מתנה סמלית..

וזה בגלל שאין ספור פעמים התחלתי להכין לי אצל המארחים קפה וגיליתי שזה בית שאת הקפה השחור מאכסנים בו בצנצנת ישנה של הטסטרצ'ויס. למה? למה עושים את זה?

אז הנה הפתרון.. יציאה לחירות או לא? ואפילו עם ג'ייקובס.

(ה"מתוק" זה בגלל שאני שונאת את המילה "סוכרזית". והיא גם לא נכנסה לי ברוחב..)

ועוד קקטוס בד מתנה לשכנה עם אוסף קקטוסים במטבח.. (שלי משתלב משמאל)

הפעם השתמשתי בפרח קרושה שקיבלתי בהחלפת פורים וזה היה ממש כייף וקל (כשלא אני סרגתי.. תודה מירי-שוב).

השכנה גם פולניה אז חשוך שם קצת..

בפסח גם חגגתי יומולדת, בתוך הסיוט המתמשך של ה"חופשה" חגגנו באופן סמלי במהלך טיול, רק בשביל שדורדור יהיה מבסוט - הוא לא היה אגב, בלי עוגה שהוא מקשט זה לא מספק כנראה, והכריח את אמא שלי לחגוג מחדש.. וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי, אוי כמה שחיכיתי שהפסח הזה יגמר כבר ואוכל לציין בפני עצמי את ההתבגרות הבלתי נמנעת.

2 שיאים היו לחגיגות העצמיות שלי - האחד יום תל אביבי (בסדר, חצי יום, למי אכפת) והשני.. טוב, אתן לא תאמינו.

אבא שלי והאח היחיד שהסכים להקדיש לי מזמנו (ז"ת להיות בארץ) לקחו אותי למסעדה. קבענו ב1300.

ב1100 כבר הייתי בנחלה (-: הורדתי ציפיות, בטוחה שאם אני כבר מגיעה לא אמצא שום דבר.. בקיצור הפסימיות הרגילה.

איזה כייף בנחלה! כמה בדים.. באתי מאורגנת עם רשימת קניות, דוגמאות, צרכים (בטח, צרכים, אני צריכה את הבדים האלה. פשוט עדיין לא ברור למה) הסתובבתי הלומת חופש והזמן נזל לי בין האצבעות.

עכשיו תסתכלי טוב ועם יד על הלב: יש דבר יפה יותר מזה?

בדים חדשים, טריים טריים מהנחלה ואחרי סיוט הכביסה (טוב, השרייה מהירה בגיגית..).

בסדר, תמונות של הילדים, חתלתולים בסלסלה.. אבל חוץ מזה? נכון שזה הדבר הכי יפה בעולם?

אפשר להריח את כמה שזה טוב..

אחרי שרוב הרשימה הושלמה קפצתי לבדוק האם השמועות נכונות ואכן "שוקה" היא מה שחשבתי.. כן.

ישבתי על הרצפה, ממזמזת בדים יפנים בדיוק בעובי הנכון, בדיוק בגודל הנכון לאלמנטים המודפסים, לא בדיוק בתקציב שלי. חישבתי חישובים (מטר בד זה 7 שקיות פתיתים.. כמה רעבים הם כבר יהיו?) ובסוף ויתרתי - הי, מיששתי, זה גם נחשב, לא?

בין לבין זזתי באמוק בין המדפים הגדושים, סימנתי לי כמה מועמדים סימליים אבל עוצרי נשימה..

מדליקות לגמרי, התלבטות חריפה מדי בין הצהובה לכחולה גרמה לי לוותר..

תיק מתוק-מתוק

תיק עם כנפי פייה - מקסים, נכון??

היה גם בצבע גברי יותר אבל זיהתי טיקט ורוד, מה שכמובן פסל אותו ממועמדות לדור. חבל על המאמץ, אני נכנעתי בעניין הזה.

עדי מדגמנת מולטי-טאסקינג.. מצטלמת ומנהלת חנות למרות ההטרדות שלי (-:

את קו הסיום חצו יחד איתי חזרה לרחוב 2 פלייסמנטים שקצרו כאן תשואות

לצערי מכריחים אותי לנקות אותם כל הזמן ולא תמיד מסכימים לי לשים עליהם צלחות.

טוב, הקונספט של פלייסמנט באמת קצת מורכב..

וכן - הילד אוכל פתיתים (-: לחשבון הבנק שלום.

ועוד משהו טוב, קנבסים לחדרי ילדים, שבד"כ אני לא מהמעריצות.. בלשון המעטה.. עשיתי כמה ואף פעם זה לא היה "זה" עד הסוף לטעמי. את הקנבסים האלו ממש אהבתי

בדי רקע מעניינים, לבד במידה (כשהכל מלבד זה תמיד מרגיש זול), התיפורים מוסיפים המון כמובן.

עשו לי חשק להכין אחד כזה בדיוק בעצמי.. אצלנו ברומניה זו מחמאה (-:

עזבתי בריצה קלה, דוגמת בדרך עוד סרט פונפונים טורקיזי וכמה רוכסנים.. זה לא ייאמן כמה לא מוציאים כשאין כלום מסביבך למעט קרטיב בצרכניה. העצירה הבאה היתה ב"רק בשר". אין לי מה להגיד. בעצם יש לי: יין חופשי. אני חובבת אלכוהול.

אלכוהול ובדים (-:

אז אח"כ המשכתי עם אחי את הסיבוב בסדקיות בדילוגים קלים, בהתחלה הוא עוד שאל על כל דבר : ולמה זה? מה תעשי עם שניים כאלו? אבל מהר מאוד הוא הבין שאלו שאלות חסרות תועלת וחזר לשתוק כהרגלו. עוד קפה קטן, סיבוב בשוק ו-הופ! הביתה.

הקניות נעשו בחוכמה - ז"ת הרבה דברים שסתם אספתי אבל מספיק דברים שהייתי צריכה בשביל לסיים פרוייקטים ולהרגיש טוב עם השופינג חסר המעצורים (-:

סוףסוף השלמתי את נרתיק שרון רותם שלי (בניגוד לקודמים שניתנו מתנה) -

הפנים משעוונית כדי שהמגבונים לא ירטיבו הכל, הבד החיצוני משמלה של אוילילי שקניתי בשוק בצלאל לפני 10 שנים. כן, כן. זו כנראה היתה הפרימה המשמעותית הראשונה שלי והכנתי ממנה אז חולצה מאוד צמודה שכמובן לא עולה עלי ביום ההולדת הנוכחי ונשארה לי שארית שהתקמצנתי עליה מאז. שימוש הולם, לא?

ואפילו נשאר עוד טיפה למתוח מסביב לחישוק רקמה למזכרת.

יאללה, עוד תמונה..

< div="">

מה שתקע את הפרוייקט הוא העדר סרט בד נכון לרצועות ורוכסן כחול כהה.. אז הנה.

התלבטתי ארוכות איך לסגור את הפתח בפנים, תך נסתר על שעוונית? (ותודה לקואלה החביבה עלי) בסוף החלטתי על הפתרון האופייני לי ביותר.. נשאר פתוח (-: בינתיים, רק בינתיים, ברור.

עוד 25 יום לחופש הבא.

ועל החגיגה השנייה ברשומה נפרדת, שלא אתיש אותך יותר מדי..

נשיקות

בעיקר פורמת

כמו לרכוב עם סל אופניים..

הנה תמונה של סל מצויין לאופניים:

הוא לא מתקלקל בגשם, לא עצוב כשהוא חשוף לשמש אוגוסט שלנו והוא עולה רק 40 ש"ח.

כמובן שמייד ניגשתי להכין אלטרנטיבה מסובכת יותר, עמידה פחות ויקרה בהרבה. תצטרפו?

מצאתי ברשת 3 הדרכות נחמדות:

סל בנות רומנטי להפליא של A Lemon Squeezy Home (וכאן ההדרכה):

מתוק לאללה אבל לא ממש אני.. סתם, ברור שהוא נפל רק בגלל שלא היתה לי חתיכת "מפל" בגודל מתאים (-:

ובאותו עקרון ומאותו בית יוצר - רק פשוט יותר. יתרון לפרקטיות בשלדת חוט הברזל שמוחזרה מקולבים.

גם לו יש הדרכה נחמדה.

אבל אני שומרת קולבים לכלוב ציפורים שאעשה פעם.. כשאצא לפנסיה, יום אחד..

והפשוט-פשוט-חביב הזה:

שבהשראתו עבדתי בסוף.

לא ממש היה לי כוח לקרוא את ההדרכה אז פשוט הכנתי תיק בנטו (-: רק שעצרתי בשלב ה"סל" שלו.

תפרתי 2 סלסלות מבדים קשיחים, חלילה לא לגהץ, לצד הקדמי הוספתי אפליקציה גברית (כיאה לכמעט גיל 4)- היה פשוט קל ורמת ריצוי גבוהה מצד הקליינט.. שילוב מנצח! (בסוף הרשומה הדרכה מצולמת).

השתמשתי בבד איקאה הצהוב, פשוט כי הוא היחידי שמתאים איכשהוא קצת בקושי לאופניים של הבן (אבא שלי רצה לקנות אופניים ליומולדת 3, ההוראה היחידה שהוא קיבל הייתה: שיהיו בצבע אדום! וכך קיבלנו אופניים מקסימות בצבע סגול זרחני עם נגיעות צהובות. כמובן).

ואיך הפרוייקט החפיפניקי הזה התחיל? אז ככה..

המטפלת האהובה עלינו בגן של אלולה עברה לצפון ונעצבתי מאוד מאוד, הבנתי כמה היא משמעותית לנו ולאלה במיוחד וכמה מיוחד זה שיש בחיים שלנו אדם שמצליח להוציא אותי עם חיוך למרות שעזבתי ילדה בגן (ולמה בעצם?).

רציתי להכין לה משהו אישי, אני יודעת שהיא לבד בארץ ושאמא שלה היתה תופרת אז היה ברור לי שאתפור לה משהו. אחד מהמאפיינים המובהקים היו האופניים האדומים שלה (ועדיין כמובן, רק בשבילים אחרים ורחוקים) והחלטתי שמתנת הפרידה תהיה סל לאופניים ..

ועל הדרך, מכיון שהתקיים בפורום טכסטיל אתגר "כיסים" הוספתי לסל (שהוא בעצם כיס גדול) שלל כיסים (כדי שיהיה מה להראות..בכל זאת..)

כיס רוכסן קדמי למעות

2 כיסי צד פשוטים (אני לא באמת מצפה שהיא תסע עם מספרי פלסטיק.. היו לי חוסרים בפריטי הדגמה)

וגולת הכותרת מבחינתי, כיס עגול עם רקמת אופניים (אוי, היצירתיות.. ממש לא הצלחתי לחשוב על רעיון אחר)

לא מאוד פרקטי - נכנס בו סלולארי וזהו בערך.

עכשיו, הכל נראה טוב ויפה, מדוגמן על האופניים של דור אבל..

לא סתם האופניים של דור נבחרו. תפרתי סקוטצ' כמו בהדרכות שבהתחלה - אם תחזרו לתמונות של ההדרכות האמריקאיות תגלו ש.. אין להן הילוכים! מה, לעזאזל קורה שם באמריקה???

וכך כשהתגנבתי יום קודם לגן למדוד את הסל על האופניים שלה, גיליתי לזוועתי שאין דרך לחבר את הסל עם הסקוטצ'ים לכידון.. (בגלל החוטים של ההילוכים) מפח הנפש היה עצום, כמובן. ובהמלצת הגננת המובילה והמעודדת, פרמתי ה-כ-ל ותפרתי סרטים מאותו הבד המפוספס. באסה.

השלב הזה לא מצולם אבל, הנה הטיפ השבועי שלי: חיבור בסקוטצ' רק לאופני ילדים. ממני אליך.

אה, כן - וככה דור קיבל סל אופניים עם סקוטצ' מפוספס אדום-לבן (-: סוג של "סל כפתור".. היה לי את החיבור סקוטצ' מוכן אז תפרתי לו סל.. והנה ההדרכה המהירה לסל אופניים פשוט:

חומרים: 2 ריבועי בד קשיח 9X12.5 אינצ' מהבד החיצוני ומהבד הפנימי, סרט אלכסון, סקוטצים לתפירה.

1. מכינים 2 קופסאות בד כמו בתיק בנטו:

בחרתי בבדי ג'ינס ובד איקאה קשיחים (אם משתמשים בכותנה אז לגהץ פליזלין)

2. תופרים לסלסה החיצונית (אצלי מג'ינס) את הסקוטצ'ים מאחור ועיטורים מתוקים/אלימים (זה עניין של טעם) מקדימה:

בתמונה הימנית אפליקציית רובוטריקים, בשמאלית החלק של הסקוטצ'.

חלק הסקוטצ': בצד האחורי תפרתי את הבד עם הסקוטצ' כמו בהדרכה הזו. לוקחים בד בגודל 11.5X6 אינצ', מקפלים לשניים (ימין לימין) ותופרים מסביב עם השארת פתח להיפוך. הופכים דרך הפתח ותופרים מסביב ב"טופ-סטיץ'". מחברים בכל צד (נגדי) רצועת סקוטצ'.

3. הושבתי את הסלסלה הפנימית בתוך החיצונית (אצלי הצהובה היא הפנימית), יישרתי את השוליים והתאמתי - חיזוק בסיכות (תמונה ימנית) והוספתי סרט אלכסון

נשבעתי שאפרום אותו בהזדמנות הבאה ואכין סרט שמתאים בצבע ותפור נורמלי.

משמאל לאחר התפירה.

טא-דא?

ועוד אחת..

נראה לי שצריך לצבוע את האופניים שיתאימו לסל, נראה רע מאוד יחד.

יש המלצה לצבע?

ועוד פאוצ' חמוד לאופניים:

ושוב, רק לאופניים בלי הילוכים...

ותיק אופניים שמתאים יותר לחיבור הישראלי כנראה..

יצאה קצת רשומה ליום כיפור, אז.. סליחה (-:

נשיקות,

בעיקר פורמת

תודה למצביעות! אני יודעת שכולן אומרות את זה, אבל אצלי זה נכון.. "איזה כייף! פעם ראשונה שאני זוכה (-:" הפרס הוא זיכוי אצל נתנאלה אז אני ניגשת לחטט באתר..

עונת העכבישים (כאילו, איך יודעים שבא אביב?)

אלו מכן שמנהלות משק בית לתפארת, מנקות ומתכננות את הפרוייקטים לפסח בטח כבר שמו לב שהעכבישים כבר כאן, האביב הגיע (-: אצלנו כמובן שהעכבישים מבלים כל השנה אבל עכשיו במיוחד, הקולקציה הורחבה - מבחר גדול ומגוון על המדפים...

בד"כ אני שמה לב רק ל"מתאבדים", אלו שבשביל לזכות בהצצה חטופה בגופי העירום מוכנים לסכן את חייהם במקלחת, אבל בשבוע שעבר נזקקתי להם והם מצדם, לא אכזבו.

בגן של דור הונהג פרוייקט בו כל שבוע יש ילד מיוחד, שזוכה לכל תשומת הלב, יושב ליד האלוהות בכבודה ובעצמה (הגננת), מחלק דברים, קורא לילדים, מזמין, משלח ועוד כלמיני פעלים שלא ירדתי לסוף משמעותם בהתנהלות יומיומית של גן מועצה נורמטיבי.

במהלך כל שבוע כזה ההורים נדרשים להגיע ולהעביר פעילות לכל הגן בנושא שהילד בוחר.. (זו יעילות בניהול גן, לא?) בתחילת השנה הובהר שהנושא אמור להיות משהו שקשור לטבע אבל מהר מאוד התחרות גברה והנושא הפך להיות "הדבר הכי מגניב שהילדים שלכם לא ישכחו ויספרו עליו בשביל שתכנסו ללחץ". אחלה נושא, מתאים לכ-ו-ל-ם.

וכן, גם דור הפך להיות ילד מאוד מיוחד (המבט המזלזל שהיה לו כשניסיתי להסביר שאצלנו הוא תמיד מיוחד.. אוי, אוי) וככזה התחלתי לתכנן פעילות (ז"ת לחשוב עליה בהזדמנויות שונות). בנושא טבע כמובן, כי אני חננה.

התיישבנו בארוחת הצהריים לסקול את הרעיונות העלובים שלי - להכין ערוגה בגן -"אבא כבר עשה את זה", ליצור עציצים- "לא", משהו שקשור לפריחה ואביב? "אמא," הוא קטע את הרצף המתסכל, "יש לי רעיון".

אני יודעת שהורים אמורים להזין ולפתח חשיבה מקורית אבל אני פשוט שונאת את צירוף המילים הזה.. "אני אוהב גיבורי על, נכון? אז בואי נעשה פעילות בגן על גיבורי על".

ניסיתי להסביר לו שזה לא יעניין את קומץ קוראי הבלוג כי כבר דנו בנושא בפורים, אבל האוזניים ערלות.

התלבטתי אולי לתפור משהו, לפסל איתם, להשקיע.. מפה לשם והנה הגיע הלילה שלפני (-: אכן, זה היה צפוי.

גיבור העל שנבחר היה ספיידרמן (בשביל החידוש) ואני יצאתי למסע ציד ברחבי הבית - כאמור כל העכבישים שיתפו איתי פעולה ותוך כמה דקות נחו להם, נדמה שבשלווה, בקופסא מחוררת.

ואז פתאום חשבתי שאולי זה לא בריא להכניס כלכך הרבה סוגים לקופסא אחת, בכל זאת מי מכיר את הדינמיקה שבין פינות ביתי? בטח שלא אני.. השארתי אחד חמוד ומרשים והשאר שוחררו אחר כבוד ותודות מקרב לב.

באישון לילה התחלתי לשרבט איורים לספר שיגולל את סיפורו של ספיידרמן.. נחושה להכניס קצת אלמנטים חינוכיים ואולי להרוויח נקודה או שתיים אצל הגננת.

הרעיון הכללי היה להכין ספר - להקריא - תוך כדי לימוד ומשחק - ובסוף לצבוע את הספר ולשחרר את העכביש הנחקר.

40 דקות. רוצי.

לא אלאה אתכם בכל התלאות המצונזרות שפיטר איש העכביש עובר בסיפור שלי (ברור שאין רעים, אין מפחידים ואין רומנטיקה - איכס), רק אספר שהיתה לו מעבדה (לקח לי זמן להבין איך מציירים מיקרוסקופ).. והוא למד על עכבישים (כמה רגליים יש לעכביש? איך מיוצרים הקורים?) - זה היה השלב בו שלפתי את חברי הנאמן שבקופסא ודור עבר בארשת חשיבות עצמית בין כל הילדים והשוויץ..

חינוכי או לא??

ויום אחד הגיע למעבדה עכביש מאוד מיוחד (בכלל לא דומה לאלו שבמושב..)

בקיצור, פיטר התחיל להרגיש מוזר וגילה שיש לו תכונות של עכביש (אילו תכונות יש לעכביש?)

והחליט שהוא יהפוך לגיבור על שעוזר לאנשים במצוקה (מה זה מצוקה? אהמממ.. לא ראיתי את זה מגיע.. החיים טובים כאן)

אבל הוא לא הצליח להחליט מה תהיה התלבושת שלו

כאן הגיעה ההפוגה הקומית וקרעתי אותם מצחוק עם ההצעות שלי (נעתי בווירטואוזיות מרשימה בין כובע ליצן לחצאית ורודה.. הומור משובח)

בין לבין ערכנו משחק מתחוכם בו לימדתי אותם את תנועת הוצאת הקורים של ספיידרמן (ולא האמנתי שאני מלמדת כאלה שטויות.. באמת, איך שהגננת המשיכה להתנהל ברצינות זה נשגב מבינתי), התאמנו כשאני מנסה לבלבל אותם (צריך להוציא קורים רק כשצועקים "ספיידרמן!" ולא "ססס...וכריה!" או "ססססביבון!", "ססססלט חסה!" - הבנת את הרעיון..).

ואז שאלתי אם הם היו רוצים את הספר (דפים מחוררים קשורים בסרט..) המיוחד (הכל מיוחד השבוע) והחד פעמי של ספיידרמן - משום מה נרשמה התלהבות והם הבטיחו שיעזרו לי להפוך אותו לצבעוני - פרקנו את הדפים ששרבטתי בטוש שחור והם צבעו ואח"כ התאמנו על ספירה ומספרים - בשביל להחזיר לפי הסדר -

ולסיום סיומת חביבה:

העכביש הוחזר ושוחרר למצהלות שמחה, בתקווה שישרוד בטבע הפראי רחוק מהאמבטיה מלאת הזבובים הטעימים שאליהם הוא רגיל..

קיבלתי מזמן חגורת ספיידרמן לילדים מהשכנה המופלאה שלנו - חשבתי שיהיה מצחיק לבוא איתה אבל.. היא לא נסגרה (גם אני צריכה לעבור לתפריט זבובים) ולכן הוענקה בסוף הפעילות לדור. שיהיה מבסוט.

הם נראו די מרותקים, צחקו במקומות הנכונים, נורא רצו לצבוע (למה? אתם לא צובעים כל יום כל היום?), היו חמודים באופן כללי והזמן עבר מהר.

בצהריים כשחזר מהגן שאלתי אותו איך היה?

"כל הילדים אמרו שהיה משעמם אבל אני מאוד נהנתי. את שמחה, אמא?"

מאוד שמחה.

(-:

בעיקר פורמת

(קצת מ) תערוכת צבע טרי4

אתמול חגגתי בערב קולטורה עם החברות הטובות, תענוג צרוף.. כותבת רשומה מהירה עם המון תמונות בשביל שאולי עוד תספיקו לקפוץ (עד מוצ"ש).

התערוכה עצומה בגודלה ובאמת אפשר למצוא בה הכל - מציור בצבעי שמן לוידאו ארט, מיצגים קינטיים וכל מה שבאמצע.. ניסיתי להצטמצם ולהביא את מה שראיתי שעניין את שלושתנו (וכי חייבים לסנן..).

ביתני הגלריות היו קצת עמוסים בצופים אבל גם עמוסים בטובין, עדיין ההסכמות הגדולות קרו בעיקר בביתן של האמנים העצמאיים - אלו שעדיין לא קיבלו את ההזמנה המיוחלת להשתייך לגלריה.. אז החלטתי שנתעכב שם ברשומה הזו:

לילך בר-עמי, שהעבודות שלה ריתקו אותי מהמקום היוצר, המסוקרן של "איך?"

ועוד אחת:

והציגה גם את הבריטניקה לנוער (או משהו בסגנון) הגזורה הזו

שעוד יותר מוצלחת בעיני.

אדם שר שצייר אקדח סוכריות שקרא לי לבוא אליו מהקצה הרחוק של הביתן.. ופשוט תפס אותי ברגע מתאים בחיים (אפשר להוציא את האמא מהבית אבל..)

אין סיבה לוגית אבל אני תמיד נמשכת לדברים זולים שמצויירים ברצינות תהומית (-:

פרוייקט יפיפיה יצרה עפרה לפיד, שלקחה תמונות של בתים מאזורי אסון (שטפונות למשל) ו"בנתה" אותם כדגמים מודפסים.

את הדגמים היא מצלמת על רקע מאוד נקי בסטודיו והניגוד מעולה בעיני, במיוחד כשרואים את האפקט של קיר שלם עמוס בצילומים נקיים-נקיים של בתים הרוסים.

התחתונה מהאתר של לפיד.

אצל ורד אהרונוביץ' עצרנו שלושתנו.. אני ממליצה להסתכל גם על העבודות שלה בדף התערוכה, אפשר לראות מהתמונות את השימוש שלה בחומרים שונים ואיך הם משנים את "חוקי המשחק" בסיפור שנרקם מסביב לדמות הילדה.

הוירטואוזיות שלה, והטיפול המדוייק בכל סוג חומר (משעווה עד ברונזה) גורמים לנושא לחדור לבטן ולהפוך אותה טוב טוב. טוב .

סביב העבודות שלה חגנו משתאות, התווכחנו על הסיפור, גילינו מי "קוראת" את הפסל ומי משליכה את כל טראומות הילדות והפחדים האפלים..

ובנוסף זכינו לראות לקוחה בפעולה, אשה שעוברת עם הקניינית שלה ובוחרת, מה שגרם לנו להבנה שמעבר לסקרנות לגבי המחירים- אנחנו עדיין לא במקום של רכישת יצירות אומנות אם הן לא משדרות מעט אופטימיות שחיונית לנו בבית. או רכישת יצירות אמנות בכלל. אבל הפיתוי היה גדול.

אז בשביל אסתטיקה אופטימית עצרנו אצל לנה רבנקו _שנכנסים לעבודות שלה באתר וממשיכים לדפדף ולדפדף)

התמונה הזו כלכך לא מייצגת.. אבל היא אחת האהובות (-:

חייבת שתסתכלו על הפרטים והמצע של הנייר, הרבה פעמים עם טקסט מעניין,

שאני חייבת להביא גם תמונה מהאתר שלה:

במיוחד לסוף השבוע (-:

אחרי שעתיים וחצי החלטנו לעצור ולהנות ממה שהספקנו (אפשרי לראות הכל בביקור אחד אבל לא פשוט למי שלא מתורגל).

לסיום התערוכה חזרנו להתחלה, לביתן בו נמכרו קופסאות פח במסגרת פרוייקט "לצאת מהקופסא 3"

נערכה תחרות בין מעצבים ועשרת הזוכים הציגו כרזות עם העיצוב הגרפי ותחתיהן הקופסאות בעיצובם למכירה (30 ש"ח תרומה לתוכנית נוער בסיכון).

משמאל מציג איתי רייכרט עם איורים נפלאים ומצחיקים (ובלוג שנקרא "איורים והגיגים" והוא כולו איורים צבעוניים שעושים חשק לעשות בדיוק כל מה שהוא עושה והגיגים =סקיצות).

בביתן פגשתי את אחת משותפות "מכלום", סטודיו שמציע מערכות ריהוט מ-כלום, שזה בעצם מריהוט שנזרק.הקופסאות בתערוכה הוצגו בתוך אחד מהרהיטים שלהן:

באתר שלהן מוצגת מערכת מודלארית שאהבתי יותר שנקראת "יחדיו" (התמונה מהאתר):

בעיני היא שומרת על נאמנות לרעיון והרבה יותר מעניינת.

יש להן הסכם עם עיריית גבעתיים ששומרת עבורן פסולת, אני אהבתי את דרך התצוגה הזו.

כמובן שכל אחת רכשה קופסת פח, זה שיצאתי רק עם אחת.. זה רק בגלל שקניתי גם קטלוג (-:

שמרתי נאמנות לדורון זהרי שהדפס שלה יש לילדים בחדר,

מה שנתן לנו הזדמנות היום בבוקר להסתכל ולהשוות בין הציורים ולהעביר שיעור מזורז ב"סגנון אישי"... דור התאכזב ממיעוט האלמנטים "הבניים" ואלולה התחברה מאוד מהר..

יש לה רעש מעולה כשמתופפים עליה...

ובבית גם גיליתי את הבירה המשורבטת הזו.. הצלחה (-:

את הערב סיימנו בארוחה מעולה בפועה בשוק הפשפשים, בשולחן הכי טוב עם האוכל הכי טעים (שיכורות מתחושת החופש ללא ילדים - בטח היינו מרוצות גם אם היו מושיבים אותנו על האהיל..) וכשפסענו החוצה, בטוחות שיותר טוב מזה לא יכול להיות.. התנגשנו ב-חנות נעליים פתוחה (2300 בלילה)! ולזה רבותיי, קוראים: תמהיל מדוייק!

כן, כן, צילמתי אותן... גם כאן כל אחת מצאה את הסגנון שלה (ובסה"כ סניקרס ממותגות, נעלי סירה כחולות עם לכה וסנדלי עור). היה מושלם.

סוף שבוע נעים ורגוע

נשיקות,

בעיקר פורמת

הכל או כלום?

קיבלתי סוף שבוע ליחיד בשום מקום. לא יכולתי לבקש יותר מזה (-:

אורי נסע לטיול עם חברים, הסבים לקחו את שניהם (!) לסופ"ש ואני התחלתי לרוץ קדימה עם תוכניות מנסה לחשוב מה אני הכי רוצה? אני רוצה הכל.. הכל מכל מה שאי אפשר עכשיו, מהדברים של פעם, עד שהאסימון ירד:

מה שאני באמת באמת רוצה זה: כלום. קצת מתחכם אבל זו האמת הפשוטה..

אני רוצה קצת כלום. שלא ידברו אלי, לא יבקשו ממני, לא ינשמו לידי, לא יגעו בי (ונכון זה המגעים הכי מתוקים וממסי לב אבל.. קצת כלום בבקשה).

לא לנקות ולא לשטוף כלים, לסדר, לאסוף, לתת אוכל (כי אני לא באמת מבשלת..) והכי - לא לכבס/לתלות/לקפל. כלום.

ותשמעי. זה בדיוק מה שהייתי צריכה.

ואוי כמה שזה היה טוב (-:

ביטלתי את כ-ל תוכניות הנסיעות, שופינג, ביקורים, טיפולים - החלטתי שאני נשארת בבית שלי ומתמקדת בכלום.

זה ממש לא היה פשוט.. כל השבוע התכוננתי: סידרתי פינות וערימות, תקתקתי מכונות כביסה בקצב מוגבר שחלילה, חס וחלילה, לא אתפתה במהלך הסופ"ש לעשות משהו יעיל.

ביום שישי בבוקר ניקינו את הבית (שיהיה לי נעים..) ומהגן העפתי את הילדים ישירות לסבים (שחלילה לא ילכלכו..).

שקט.

שקט.

ב 1400 - כבר הייתי שרועה על הפוף מול הטלויזיה עם בקבוק בירה קרה.

הקפדתי על תזונה שתהלום את המעמד ותזכיר לי איזה כייף היה פעם כשלא היה צריך לשמש דוגמא ולאכול בריא..

למנה ראשונה גלידה שוקולד עם שבבי שוקולד

למנה עיקרית ניגבתי עם צ'יפס משקית (צ'יפס בצבעי סגול וכתום..) חומוס ישר מהקופסא (אורגני? לא בסופ"ש הזה חביבה!)

ולקינוח גלידה (אחרת, כמובן, כתבתי שנערכתי בהתאם) עם אגוזים ודברים טובים

קומדיות רומנטיות עפו בזו אחר זו מהVOD, מרתון בנות גילמור עם בייגלה (מהשקית.. ממש הקפדתי לא להשתמש בכלים) וסלט חצילים מנוגב ישירות מהקופסא.. בשלב הזה היתה לי קצת צרבת אז פתחתי בקבוק דיאט קולה (-:

......

בין לבין שיחקתי קצת ברקמה חופשית במכונה וב2400 התחלתי גם לגזור בדים לתיק מגזרה שקניתי.. הייתי כלכך נינוחה ולא ממוקדת (בכמה קומדיות רומנטיות ג'ניפר אניסטון משחקת לעזאזל?) שעשיתי טעויות מפגרות בגזירה, לא הדבקתי חלקים, אבל.. ממש לא היה לי אכפת. מישהוא ממהר?

תיק חמוד, לא קל מדי, לא מסובך - לא יותר מדי - לא רציתי להתאמץ בגזרה ולהתחיל להמציא, בכל זאת אני חייבת לעשות כלום ולא לסטות מהדרך.. המטרה היתה להתאמן קצת ברוכסנים (-: לבטנה מחזרתי מכנסי ג'ינס שכבר נגזרו לאפליקציית גיבורת העל וחיכו לסופם.

שיניתי את הידיות שיהיו משני בדים כמו בתיק בנטו, בפנים יש עוד כיס ואפשר לראות בתמונה הראשונה שכיסי הצד יכולים להכיל בקבוק (-:

השתדלתי לא להסחף עם הצבעוניות כי הוא מיועד למתנה...

אבל הפיתוי של רוכסני ענק ירוקים על רקע כתום היה חזק ממני.

הלכתי לישון ב0400, ממש כמו פעם... בלי להתבאס שצריך עוד שניה לקום.. התעוררתי ב1100.. קמתי ב1300 (-:

קפה בגינה (לשתות קפה כשהוא חם, אחחחח - ז"ת אחחח של הנאה לא של כוויה בלשון..)

הילדים הוחזרו ב1400.

ב1410 הבית כבר נראה כרגיל אבל השבת עברה נינוחה הרבה יותר. אמא כלומניקית זה נהדר לכ-ו-ל-ם!

יאללה תביאו את יום ראשון, קטן עלי.

שבוע נפלא ונשיקות

בעיקר פורמת.