לא משנה כמה תערוכות כאלו אני רואה, סף הסבלנות שלי לא מצליח להתארך.. אחרי שעה וחצי אני כבר יודעת שמעכשיו רק ה"ואוו!" יצליחו לעצור אותי בדרך. זה כמובן מאוד חבל אבל זה הקונספט - משהו בסגנון "קבלו את הבוגרים שלנו, בוא נראה מי יצליח לרגש אתכם?".
לא מעט רעיונות, כמה טכניקות מעניינות ואין ספק שהרבה מאמץ (ובהחלט גם השקעה פיננסית מצד הסטודנטים) ואני יצאתי כבר עם כמה רעיונות שמתרוצצים אצלי, וזה היופי בתערוכות האלו, שהן כלכך נגישות ושמשהו ידבר אל כל אחד - אבל מה שמעורר השראה אמיתית מבחינתי הוא הדרייב, רעב שממש מרגישים אותו בחלק מהעבודות, לצאת ולעשות, ליצור, אז גם אם לא גילינו את "ה" דבר הבא - אנרגיות לעשייה מוזרמות (-: חשוב לא?
מקווה שיעניין להציץ.. הנה כמה שמשכו אותי, אני לא מתחייבת שזה המיטב אלא יותר מה שגרם לי להמשיך עם רעיונות משלי.. ניסיתי לגוון ויאללה הנה תמונות:
קיבלה את פנינו (התחלה טובה) הצעה לאריזות קמח תחת הכותרת המקסימה "ללוש":
עבודה של עינת סלם, אריזות שעוצבו בהשראת תהליך הכנת הבצק וכמובן שלא התאפקנו ומישמשנו.. יש כייף בידיעה שזה לא חייב להיות "אמיתי", זה היתרון בפרויקט סטודנטים לדעתי - מה אכפת לי אם יהיה קשה לשנע? ממש מתחשק לפתוח את הקשר ולראות את הקמח.
ועוד עבודה שלה, פרוייקט "משתלת אסיף" שמציע אריזות זרעים:
נהדרות בעיני.
אגב לא שמתי לב עד שהגעתי הביתה ששתי העבודות שלה..
נסיון מוצלח לצאת מההשראה של האוריגמי למקום אחר
והצבעוניות נהדרת, נכון?
על העטיפות ישנם אייקונים שמעבירים אינפורמציה על סוג הצמח.
פרוייקט מושקע במיוחד מבחינת קונספט, תכנון וביצוע של מאיה רוזנברג - "ערכת ליווי לשהות בביה"ח לילדים":
זוהי ערכה שמלווה את הילד במהלך השהות בביה"ח ומספקת לו מידע על מה שיקרה דרך משחקים.
העיצוב אולי לא חדשני אבל מתוק ומתאים לטעמי
מעבר לבובות הבד שמשמשות כדמויות המובילות בכל ערכה ישנן מדבקות, חיתוכי לייזר של חלקי משחק, קצת משחק עם הדמויות בעיצוב "שמיכי" וכיסוי עיניים כובש במיוחד.
ספרון בכריכה קשה של רונה נתנאל, "למצוא טוב על דתיים ודייטים":
הפנים כולל איורים נקיים ומוצלחים לפורמט "מדריך" כזה בשילוב של סקיצות ידניות ולאחר מכן עבודת אילוסטרייטור
עכשיו אני תוהה אם מה שמשך אותי היה הרענון בנושא.. דתי-לאומי לא ממש מככב בשנקר (-: ואני אוהבת פרוייקטים אישיים גם כשהם ציניים והומוריסטיים. בעצם במיוחד כשהם כאלו.
וזו אחת העבודות החזקות בעיני - "הלם קרב", של בת-אור נאה:
3 ספרי "זיכרון", כבדים עם עטיפה "הולמת" - כזו אפורה מבד עם הטבעת זהב..
בכל ספר מודפס מימין שיר שכתב הלום קרב ומשמאל פרשנות גרפית לחוויה שלו.
מה שמעניין במיוחד בעיני זה המיקוד בטכניקה דווקא - כאילו הטכניקה מעבירה את סוג החוויה של הלם הקרב ומשתנה מספר לספר ומראה כמה שונה כל חוויה.
בתמונה העליונה למשל רואים את הדפים מתחילים עם נגזרת אחת של טנק (פינה העליונה השמאלית של הדף) ובכל דף נגזרות עוד ועוד צורות:
עד שבדפים האחרונים בקושי מזהים את האימג' של שדה הקרב ונותרים רק החורים, המגזרת.
בספר הזה הפרשנות הגרפית מאוד מילולית אבל זה בדיוק מה שצריך, קולע וחזק:
"המלחמה האחרונה
השאירה בי צלקת
אך לעיניך היא שקופה"
(אפשר להגדיל את התמונה בכדי לקרוא את השיר)
והפרשנות מדברת על האופן שבו יש "לקלף" שכבות כדי לזהות את התופעה - ומציעה דרך טכנית לעשות את זה.
הכלה מימין מודפסת על משטח מוגבה מעט והחתן שלה מורכב משכבות שכבות של נייר שקוף:
דוגמא מצויינת לחוזק של עיצוב גרפי.
נגע לי בנקודות רגישות מאוד.
ועבודה נוספת שעוסקת בחוויות הזכרון, מכיוון אחר ובטכניקה שונה:
מימין אפשר לראות את החפצים תלויים על הקיר, בחדר חשוך עם תאורה עדינה וכל כמה שניות מתווספת הקרנת וידאו נוספת שמפיחה "זכרון" בחפצים.
במראה למשל מתחילה להתהלך "בעלת הארמון", מתקרבת ומתרחקת.
עוד אובייקט מוצלח היתה המנורה שעל האהיל שלה התגלתה צללית של אישה מתפשטת, לא נתפסה טוב בצילום החובבני שלי..
גם דמות הילד על המפיות "מפעם" התרוצצה לכל עבר בתוך המסגרת של המפית, נעלמת וחוזרת להסתכל כלפי מעלה.
על האובייקטים האחרים היו גם הקרנות פחות מוצלחות, אבל בסה"כ מיצג שהצליח לרתק אותנו כמה דקות טובות.
וכמובן.. שמילים כאקולוגי, ממוחזר, חשיבה ירוקה היו חזקות בתצוגות וכתבתי על זה פעם שקשה לחדש לנו ולרגש בנושאי ה"כמה האדם רע ומזיק לטבע", כאן ישנה הגשה יותר צינית ומעניינת בעיני- המיצג "חיות אדם":
שי אגמי, מדבר על מוצרי צריכה זולים ומעצב אריזות קרטון לחלקי החיות הנכחדות. בטקסט המצורף הוא כותב שניסה להשטיח את החיה לקופסא זולה וריקה, לדעתי העיצוב דווקא לא זול ומוצלח מאוד אבל זה לא פוגע ברושם שמשאירה העבודה במיוחד בבחירה להציג אותה בחלל התצוגה כמערום קרטונים ענק בפינת החדר.
רואה איך כל קופסא מכילה חלק של חיה? זנב כריש וכו'..
פרוייקט גמר של טבע הררי, עיצוב ערכת למידה לילדים דיסלקטיים כהכנה לכיתה א'.
בפרוייקט הוצגו גליונות עבודה ונראה שהוא מורכב מאוד - אהבתי שהמיקוד היה על חיבור בין טקסט לצבע.
העבודה "תפסה" אותי כבר בדרך החוצה והיה לי קשה להתמקד אבל לא יכולתי להתעלם מהשילוב של הקראפט עם הצבעים (-:
והשבלונות המתכתיות פיתו אותי לשחק בהן קצת..
ודוגמא לרעיון שימשיך איתי.. רוני חפץ מיתג מלון בוטיק משפחתי, לא התחברתי לעיצוב בהשוואה לקונספט שהוצג אבל הרעיון הטכני (משמאל) מדליק:
אם אי פעם אקנה באמת צבע "לוח" לקיר רשמתי לעצמי לצבוע גם כמה קופסאות (-:
בגזרת העיצוב התעשייתי אהבתי עיצוב של לסדרת כלים לקינוחים:
כל כלי מעוצב כך שנהיה חייבים "לחלץ" ממנו את הקינוח - לגרד, ללקק בצורה גרוטסקית במיוחד ובאופן כללי להתעסק באוכל - לגיטמציה נהדרת למה שאני ממילא עושה, נכון?
רואים את גביע הגלידה? האביזר ששוכב לידו הוא הגביע ללא הגלידה - עכשיו לדמיין איך צריך ללקלק בין כל הזיזים (-:
וגם למחלקה לעיצוב תכשיטים קפצנו.. אני מודה ששם הביקורת שלי היתה יותר "מהבטן", פחות התחום שלי.. אבל דווקא היו כמה עבודות שסחטו קריאות התפעלות וחיפוש אחר תג מחיר (כשלמדתי היה לנו חבר שהמחמאה הכי גדולה שלו היתה "הייתי קונה את זה"..נכון, מור?)
אדר קליין יצרה מכסף וטקסטיל, מעין רשתות קטנות שממולאות בכדורי בד.
אני מאוהבת בשילוב של המוטיביים הימיים-אלמוגיים האלו יחד עם גורדי השחקים (-:
משמאל עבודה של תמר גליק שהביעה היטב את רחשי ליבי ביחס לדיוקנאות ה"אבן" האלו.. גם לי בא להשחית להן את הפרופילים המושלמים.. מעניין אם לזה היא כיוונה (-:
ומימין עבודה של אדווה רוזנשטיין בהשראת אותות מלחמה שמאוד אהבתי.
וכמובן שמאיירים מוכשרים, אומנם הסגנונות כבר מוכרים אבל עדיין היו עבודות נפלאות:
וזו שבתה אותנו לחלוטין.. איורים לספר ילדים בשם ברמלי, שצייר מרט פקר:
אני חייבת למצוא את הסיפור כי כך הוא מקצר אותו: " עלילת שני יתומים, גד וימימה שעורכים מסע באפריקה, פוגשים את "המפלצת בעלת השן הקוצצת" והופכים אותה למוכר רקיקים חביב."
נשמע מעולה, לא?
והמון כרזות עם צבעוניות מעניינת ומפתיעה ומשמחת (-:
מקבץ קטנטן..
קייצי לי השילוב של כתום ותכלת.. מממ.. איזה בדים יש לי בצבעים האלו?
(-:
למעלה: מימין הדר גלבוע, משמאל סיון בורן
למטה מימין טוהר דורי.
רגע.. מה, לא נציץ שנייה בעיצוב טקסטיל? עוד טיפה סבלנות, טוב?
טכניקה מרתקת בעבודה של סיון רויז - משי וחיתוך לייזר:
מימין סוג של שרשרת (אין לי מנוח מקצועי לעניין..) חייבים לראות.. מהפנט.
ובסקאלה השנייה של עבודת יד מהסוג הכי מוחשי - עבודה נהדרת עם שימוש חוזר בעור ובדים שהוצאו מריהוט ובגדים, של אנדראה לנר:
חיפשנו את עיצוב האופנה (כי אנחנו בנות) אבל הסתבר שהם מציגים בנפרד, מצאנו את המיני-תצוגה ההזוייה הזו של חלק מהדגמים:
בתוך מסגרות צבעוניות מלוות את גרם המדרגות.
לא ידידותי למצלם ובטח לא לאחת מאיתנו עם עגלה ולחברה שלה שכבר לא יכולה היתה לדמיין עלייה במדרגות בשלב הזה.. זו אני כמובן.
ואחרי שהשומר השביע אותנו שזה בטוח והשלשלאות נבדקו, השארנו אותו שם ורצנו לקפה.
התערוכה פתוחה עד 29.7, מקווה ששרדתן את המסע - תרגישו חופשי להגיד שזה מספיק.. איך אדע אם לצלם גם בבצלאל?
(-:
נשיקות וסוף שבוע נעים
בעיקר פורמת
מה זאת אומרת לא תצלמי בבצלאל? איך נספוג קולטורה? אח... הזכרת לי ימים רחוקים בהם אחותי למדה בשנקר ונסעתי מידי שנה לתצוגת הבוגרים.
השבמחקמזל שאת פה...בטח לצלם גם בבצלאל, איזה כיף להיות בתערוכה ולשתות קפה בינתיים....;-)....תמשיכי, תמשיכי..!!
השבמחקשמת לב שהחוטים בלוגו שלך כותבים "גל"? זה בכוונה? או שזה הדמיון פרוע שלי בשעות האלה...??
השבמחקרשומה מרתקת ביותר, אהבתי את הפאן האישי בכל עבודה, והעבודה שהכי נגעה ללבי היא הספר על הלומי הקרב...
השבמחקאיזה כייפית את, תודה!!!!
השבמחקאת כותבת נפלא ואפיולו כתבה "עיתונאית" כמו זו שכתבת פשוט מרתקת! תמשיכי לכל התערוכות שיש, בבקשה... גם בשנה הבאה, טוב?
יופי של צילומים ויופי של ביקורת.
♥
תצלמי גם בבצלאל. בבקשה. כל כך טוב להיות פה.....יפעת
השבמחקצלמי, צלמי - זה מרתק! תודה תודה!
השבמחקאני עוד אחזור לפוסט הזה לקריאה שניה :-)
היי
השבמחקהכתבה מאוד יפה!
אם תרצי להוסיף את השמות לתכשיטים:
הראשונה עם כדורי הבד-אדר קליין.
אדווה רוזנשטיין - סיכות אותות המלחמה.
תמר גליק- משמאל עם דיוקנאות ה"אבן".
תודה
פוסטרים: מימין למעלה- הדר גבע, לצידה סיון ברון
השבמחקמלמטה- מימין טוהר דורי
תודה! מייד אוסיף
השבמחקפרוייקט הזכרונות של החפצים הינו של היא-לי נאמן תודה
השבמחקתודה ענקית על הסקירה, יופי של עבודות
השבמחקנשיקות
מקופלת
תודה, תודה, תודה, וכן, בהחלט - עוד!!! כל כך נהניתי להיות בתערוכה בזכותך!
השבמחקאיזה יופי!
השבמחקנהניתי ותודה שחלקת.
יותר פשוט מלמצוא בייביסיטר וללכת לתערוכה...
:)