יום ראשון, 30 בינואר 2011

בגבולות הזמן הסביר

הזמן שלי הולך ואוזל. בלי קשר למחשבות אובדניות זו פשוט ההרגשה בימים האחרונים.
נדמה לי שעייפות הפכה לתכונת אופי (-:
אולי בראיון העבודה הבא כשאצטרך להצהיר על "תכונה שלילית", במקום להגיד שאני פרפקציוניסטית (אני??) שזה הקוד ל"אתם צריכים לשלם לי כפול ולהגיד תודה שאני בכלל באה לעבוד, אין לי תכונות שליליות!" אני פשוט אצהיר שאני טובה ביחסי אנוש, יצירתית ועייפה.
מעניין אם זה יקח (-:
בין עייפות לדלקת עיניים לעייפות ואנגינה (ואיך זה שאמהות תמיד חולות בסופי שבוע אבל הילדים שלהם תמיד חולים בימי עבודה?) דחסתי כמה דברים.
החלטתי שעכשיו זה לא הזמן להתעמק בפרטים (אני, פרפקציוניסטית?) ומהיום אני מפרגנת לעצמי על העשייה!
הבעיה שעקב עייפות לא שמתי דד-ליין לעניין..

אז הרבה לא התרחש כאן בתחום היצירתי אבל כך קרה שביום שישי אחד נערך מפגש פורום טכסטיל וליבוד ובו התבצעה החלפת "שקית סנדביץ'", מכיון שהתפנתי לעניין בערב שלפני נשארתי ערה עד 4 בבוקר (ונהנתי כל-כך מהשקט) אבל הבנתי שבגילי כבר משלמים מחיר כבד על לילות לבנים עד כדי-כך..





בכל מקרה הנה דוגמא חיה ל"העיקר העשייה" (-:








ניסתי עוד נסיון לתפור שעונית בלי רגל טפלון..
השתמשתי בנייר אפיה, רק שהוא לא ממש שקוף כך שהעיגול יצא עקמומי משהו. יש עוד מה לשפר בתחום.
יש כאן אינפלציה באשכוליות.. מה עושים איתן לעזאזל.





















ואז "העיקר העשייה" גם הצטמצמה ל"חייבים ואין ברירה": מתנות יומולדת לחברים של דור - הוא הסביר שהם צריכים גלימות. צריכים.
והוא כמובן בחר את בדי הקטיפה. בחיים לא הייתי תופרת את זה מרצוני החופשי.

משמאל מדגים גלימה לחבר שנמוך ממנו בראש אז זה קצת מצחיק.. כמובן שהאות היא של השם, בכל צד צבע שונה וסגירת סקוצ'.








שבוע אחרי גם "חייבים ואין ברירה" התחיל להראות לא ריאלי.. אז למען הרמת המוראל היצירתי פניתי לפתרון הנשי, המוכר, היעיל הידוע . שופינג. החלטתי לפנק את עצמי בסיבוב בדים - הפעם ירושלמי (ז"ת היו לי 40 דקות בין הרצאות שהעברתי בירושלים ופניתי לבחון היצע. בעיקר להסתובב - לבד!! 40 דקות.. אני יודעת שאני מתחילה להישמע סוציופאטית מכל הכמיהה ללהיות לבד. לא אכפת לי..).
מצאתי בחנות כוך קטנה, בניהול קשיש חביב את הבד המדליק הזה:


בד שכל מטר שלו מכיל וסט (ואין יותר רטרו מהצבעים האלו, שנראים נהדר בתמונה אבל במציאות הם עכורים להפליא)









ליד החלקים רשומות ההוראות לתפירה
והכי: האיור שמדגים כמה מתוק זה יראה.
האמת שקניתי (18 ש"ח) רק בגלל האיור של הילדה..










ויש גם פרטים חביבים:

מצד ימין זו התוית שאפשר לגזור ולרקום עליה מי עשה, תאריך וכמובן למי היא מיועדת.

מצד שמאל רעיונות לרקמה ושדרוג החיות בתיבת נח עם זנבות צמר, יש כמה ריבועים אפורים בשביל שלפילים יהיו אוזניים בולטות (אה, וגם נעלי התעמלות שקניתי בחנות ליד ב-50 ש"ח.. דיאדורה (-: היו לי 40 דקות רק לי ולא התכונתי לבזבז אותן!)





שאלתי אותו איך קוראים לחנות והוא היה מופתע שלא ראיתי את השלט בחוץ.. אחרי חיפוש מאסיבי (לא אשמתו, אני עייפה..) גיליתי קרטון תלוי מחוט שרשום עליו "כוכב". אז זו החנות - כוכב (קינג ג'ורג' פינת יפו, הבירה). הצטערתי שלא היתה לי מצלמה.
עכשיו, אין לי למי לתפור את הוסט. הוא לא ילבש, היא קטנה (מיועד למידות 6-12)
אין לי זמן לתפור אותו (זמן לצלם דווקא מצאתי..) - תכננתי לתפור ואז להעלות רשומה, אבל על מי אני עובדת כאן?
אז החלטתי שגם קנייה היא סוג של עשייה.
מה, לא?

נשיקות
בעיקר פורמת

8 תגובות:

  1. היי, בהחלט יש לך מה לפרגן לעצמך, אהבתי את שקיות הסנדויץ. המשיכי ליצור, זה עושה רק טוב. מאחלת לך בריאות וסופ"ש נעים.

    השבמחק
  2. פוסט מעולה לגמרי.
    כתוב נפלא, תמונות מלבבות ומציאות מוכרת...
    גם הקניה שלך היא מקסימה ויוםיבוא ותעשי ממנה משהו.

    השבמחק
  3. שקית הסנדביץ' עם חלון ההצצה מתוקה להפליא!

    השבמחק
  4. תנוח דעתך לגמרי-כל עשיה מתחילה בקניה אלא אם כן את יודעת לגדל חומרי גלם... הבד חמוד להפליא והשקית סנדויץ' שוס. איזה באסה שלא הייתי .

    השבמחק
  5. הי הי, קנייה היא יצירה! ושאף גבר לא יתווכח.
    לרוב, יצירה שתחמם את המדף (ותצבור אבק) הרבה מאוד זמן. אבל בשביל הסיכוי הזעום שתשמש למשהו...נחשבת יצירה.
    כיף לסנדוויצ'ים שלך.

    השבמחק
  6. תודה! איזו תמיכה (-: לסנדביצ'ים שלי באמת כייף כי הם קיבלו שקית שווה מאוד. בהזדמנות תראי (-:

    השבמחק
  7. השקית נהדרת. לי נראית מושלמת. והגלימות מעולות. אני גם תפרתי לבני גלימות אך שלך נראות טובות יותר.
    יש מצב לעוד תמונות, בעיקר לקדימה, בבקשה?

    השבמחק
  8. שלחי לי מייל ואעביר לך תמונות ומידות בשמחה.

    השבמחק