יומולדת חדי קרן (פוסט לא פוליטי)

זה הפוסט הלא פוליטי, לא אקטואלי ולא רלוונטי שלי כתגובה ל"מצב"

. אלא אם כן את אמא או סבתא לבנות נורמטיביות ואז הוא מאוד אקטואלי ורלוונטי בהחלט עבורך. פוליטיקה זה כבר ענין של קריאה בין השורות.

-

הכל התחיל לפני כשנה כשחיינו סבבו סביב אירוע מזוודה מצער.

לא אלאה ביותר מדי פרטים אבל.. החברים הטובים שלנו ביקשו שנחזיר איתנו לארה"ב - הלא היא ביתו של אמאזון - מזוודה ובתוכה טוחן אשפה שרכשו ולא התאים להם לכיור.

"מצער" כבר אמרתי ו"חברים טובים" כבר כתבתי, ואכן בעלייה למטוס דור נדרש לתחקור בטחוני ועיכב לכולם את הטיסה בחצי שעה בשל הפצצה שניסה להגניב איתו.

לאחר שהבינו שמדובר בילד (אז בן 10 וחצי) גאון- גאון אך לא מסוכן, שוחררנו בהבטחה שהכל בסדר גמור ואין מה לדאוג ואכן בהתאמה המזוודה כמובן לא הגיעה.

אורי ניגש חדור מוטיבציה למשימה הבירוקרטית המורכבת ואני עד היום לא יודעת אם מאמציו הושקעו בשל טוחן האשפה או בשל העובדה שהליפ-גלוס (יעני שפתון) של לולה היה גם הוא במזוודה.

ליפ-גלוס בצורת חד קרן.

מאוד נדיר. כנראה.

כזה רק בחצי מחיר

דור הרגיע את אלה וסיפר לה שהכל יהיה בסדר כי ידוע שחדי קרן שבים תמיד הביתה, הוא קרא את זה בהארי פוטר. 

ואכן הילד גאון-גאון וגם זו שכתבה את הארי פוטר, כי תוך שלושה חודשים בלבד המזוודה שבה אלינו ונסענו לאסוף אותה בהתרגשות רבה ושמחנו מאוד שחד הקרן שב הביתה ושאמזון כאלה מהממים ולקחו חזרה את טוחן האשפה.

ולמה אני מספרת לך את כ-ל זה? כי זה קרה לפני יותר משנה, ולכן הופתעתי מאוד שלקראת יומולדת 9 של לולה התבשרתי שקונספט יום ההולדת הקרוב הוא חדי-קרן.

מדובר בילדה עם שעות יוטיוב לא מבוטלות וציפיתי שהנושאים יעודכנו לפחות פעם בשנה.. אבל ציפיות לחוד ותוכניות לחוד ויומולדת חדי קרן נדרש.

יאללה בקטנה, מה זה בשבילי עוד לוח פינטרסט?

בזמן ההכנות והאירוע (המרגש, כמובן) עצמו הבנתי איזה מיקרו קוסמוס זה יומולדת לילד. 

כל הרגשות, הקשיים, השמחות, הפחדים נדחסים לתוך אירוע עלאק חד פעמי (כי כולנו מבינות שיהיה עוד אחד בשנה הבאה, כן?). ואני כמובן לא מדברת על הרגשות של בתי המוכשרת, שתחיה ותגדל ותשגשג, אלא על עצמי (-:

מסיבת פיג'מות ל-8 בנות, שאת חציין לא הכרתי בכלל נרקמה ויצאנו לדרך.

מי שצריכה ממש מדריך ליומולדת/מפגש שכזה אוכל לכתוב כך:

 - אלה ארגנה 5 משחקים, ברובם חזרה תמת החד-קרן המעצבן בדרך זו או אחרת,:והם שוחקו במהלך הערב.

- ,יצירה" יצירתית (ז"ת קראפט), יש עוד המון רעיונות בלוח שקישרתי אליו למעלה.

- ארוחת ערב של פיצה ועוגה

- סרט עם פופקורן

 - נסיונות הרדמות

-לילה, לילה, לילה

-ארוחת בוקר והתרוצצות בגינה

נגמרה היומולדת, כולם מבסוטים ממש 

 פריים הכמעט סיום שלי

עכשיו, בגיל 9 אלולה כבר יכולה לעשות הכל בעצמה, קצת עזרתי לה עם בחירת המשחקים המאוד רגילים (חבילה עוברת, מחבואים, תחרויות ריקוד מול האקסבוקס, מצא את המטמון עם פתקים בבית עד למטמון העוגה ואמת או חובה לשלב הפיג'מות במיטה).

"לדרוך על לגו" היתה החובה שכולן רצו לתת ולבצע משום מה, כנראה החיים האמיתיים מתחילים לחלחל לעולמן?

חובה עליך לדרוך על לגו

כך שבעצם הסתבר לי שאני "רק" נדרשת להפעלה של החלק היצירתי, שאמור לשמש כיציקת תוכן מסויימת ולכן חייב (!) להיות קשור בסיבה לשמה התכסנו, לא, לא יומולדת 9 אלא חדי קרן.

העלתי מספר הצעות, שכולן נפסלו בנימוס אמריקאי (הייתי מעדיפה שלא!) והופתעתי כשהילדה הסכימה ל-רקמה. 

כאילו, זו מחמאה מטורפת בשבילי שהיא ממש רוצה לחלוק עם החברות שלה את מה שאני עושה, לא?

והייתי ממש בוגרת (כאמור, הפוסט הוא עלי ביומולדת ולא עליה..). ממש בוגרת.

הייתי בוגרת כשהצעתי לקנות איור מהמם ריאליסטי של סוס ושנרקום עליו קרן.

הייתי בוגרת כשהיא שלחה לי למייל קישור של איור חינמי ולא מאוד יפה בעיני.

הייתי בוגרת כשהיא ביקשה ממני להוסיף לו צבעים שלא אהבתי.

וכשאני כותבת שהייתי בוגרת, הכוונה להבלגתי וזכרתי שזה עליה ולא עלי כמעט בכלל.

רבע שעה לתוך הפעילות

הכי בוגרת הייתי ביומולדת.

כשכולן התכנסו סביב השולחן והחישוקים והדגמתי איך לרקום פרח חמוד, ובתי המהממת הודיעה: אני לא רוקמת פרחים, בעצם אני רק אעשה ריקמה על השיער הצבעוני.

(מה? למה? לא  ביקשת במיוחד הדפסה צבעונית כדי שנרקום לחד הקרן פרחים בשיער?)

נשמתי, חייכתי, הכלתי את כולן והמשכנו הלאה.

בעצם הכי בוגרת הייתי כשאחרי 15 דקות, כשכולן היו ממש בעניין ונהנו, אלה הודיעה שקצת נמאס לה והיא מעדיפה שנלך לשחק משהו אחר.

נשימה מאוד ארוכה.

הרבה בגרות.

חייכתי, הכלתי, הזמנתי את מי שתרצה להמשיך אחכ. עזרתי לארגן את המשחק הבא.

מיקרוקוסמוס, כבר כתבתי? היא ואני, אני והיא, היא מול כולן ואיפה אני כשהיא מול כולן... הכל התגלם ביומולדת הזו. 

או שאולי זה כך כל יומולדת והפעם הייתי מספיק בוגרת לראות את זה (-:

חישוקים נטושים

בכך הסתיים החלק הפעיל שלי. עוד קצת עזרתי לכמה בנות שרצו להמשיך בבוקר, חלקן לקחו איתן את החומרים אבל בגדול ניתן לומר בבטחה שלא השארתי חותם משמעותי בחייהן. 

בא לי לכתוב שוב שהייתי בוגרת ושאני יודעת שזו היומולדת שלה, אבל אני מודה שהתבאסתי. קצת.

מזל שהיתה עוגה. 

מה אכתוב על העוגה?

תשמעי, בסהכ אני רואה מגמת שיפור מטורפת בשנים האחרונות בתחום זילוף הכוסמין שלי.

אין ספק שעיקר הקרדיט צריך להנתן לעובדה שאני לא גרה בישראל, לא אכפת לי מה אמהות אחרות חושבות, הן לעולם לא ידעו מה היה בעוגה ואם היא אכן היתה מקמח מלא או לא (אגב, לא) ושאני משתמשת בצבעי מאכל ובצק סוכר כאילו לא רק לפני שנתיים אסרתי על הילדים שלי להכניס אותם הביתה.

לזכותי, יש לאזן ולומר, שצריך פרופורציות בחיים וכאן ממש אין יומולדת כל שבוע, ובקושי פעם בחודש ולכן קל לי מאוד כשכבר יש עוגה, לשחרר בשמחה.

בשלב ההחלטה לגבי העוגה, התגלתי במערומי זקנתי כשבערמומיות ניסיתי להכניס למידה וחקר לתכנון - וכשאמרתי לאלולה: יאללה, בואי נחפש יחד רעיונות לעוגה. תכתבי בגוגל עוגת יוניקורן (אה-אה! הנה אני גורמת לה לכתוב ולחקור משהו!) -היא הסתכלה עלי לא מבינה, הרימה את הטלפון לפה ופלטה במבטא מעצבן:

Google, Unicorn cake ideas please

ואני הזדקנתי לידה בעוד שנה.

אין על פינטרסט.

פינטרסט זה משמאל, בטח כמעט והתבלבלת (-:

הכי כייף להשחית

אחרי האוכל' הסרט שבחרתי נחל הצלחה מטורפת - נחמה? - אני משתדלת לבחור משהו ממש ישן, שאין סיכוי שהן ראו ותמיד לראות אותו קודם עם כולם במשפחה כי מסתבר שבילדותנו (בחורתנו) היו הרבה יותר ליברלים.. בחרנו את "יום שישי ההפוך" והיה ממש מוצלח. סרט על יחסי בת ואמא, נו.

ואז הן הלכו לישון.

במשך שעה ישבתי בחדר ליד והתלבטתי אם להתערב.. בסוף נכנסתי בחוסר מגניבות והתיישבתי לידן עד שכולן נרדמו. 

בחצות נכנסתי לבדוק שהכל בסדר בשביל לגלות ילדה אחת יושבת בראש מורכן, בשעה 12:10 לאחר שסירבה לענות לכל שאלותי וכשהרגשתי שנסיונות הדיבוב שלי נתקלו בחומת בטון בצורה ליוויתי אותה הביתה. מזל שזו היתה הילדה שגרה בבית שלידנו... הסתבר שזו הפעם הראשונה שלה מחוץ לבית וממש שמחתי שכל השאר ישנו והייתי מאוד גאה באלה שהסבירה והבינה ושכנעה בבוקר את כולן לגשת לבית הסמוך ולהזמין אותה כאילו לא קרה דבר להצטרף לפנקייקס והתרוצצות פראית.

 ואני?

ספרתי את הדקות.

נשבעת.

כאילו היה נחמד אבל הבגרות הזו גבתה ממני מחיר.

שבוע שלם השארתי את השולחן בסטודיו עם החישוקים כאנדרטה פולנית במיוחד לכשלון היצירה, 

ולאחר שנכחתי שלאלה זה ממש לא משנה, מבחינתה היה מצויין וגם מספיק, השלמתי חישוק אחד בעצמי.

והוספתי גם טקסט. שיהיה.

ואז שאלתי אותה בנונשלנטיות אם היא רוצה אותו לחדר... כי בסוף אני באמת בלתי נסבלת...

לא רצתה.

אבל אני? אני בוגרת.

יום למחרת חגגנו לגוני יומולדת...

איזה כייף זה גיל 3! גם גיל 9, גם, גם (-:

ולך שקראת, תודה על האפשרות להסיח את דעתי מהמציאות. 

נשיקות, בעיקר פורמת