בעיקר פורמת: יומולדת מפרץ ההרפתקאות (שוב בן 4!)

יש לי שוב בן 4. לא להאמין.
נטע גדל וגדל וגדל (וגדל) והגיע לגיל, הגיל הזה שכבר לוחצים על יומולדת לחברים מהגן, הגיל של היומולדת הכי מורכבת - כי צריך גם לארח הורים, כי הם עדיין קטנים אבל הם כבר גדולים...
והפעים אני בכלל חוגגת כי זו היומולדת הראשונה שלנו בקנ"מ מוכר (ולא רק 5 חברות הכי-טובות-לשבוע זה או 2 חברים הכי טובים-תמיד לסרט כמו בשנה שעברה). יומולדת ראשונה בניכר.
לא פשוט.
כלומר, מאוד פשוט, הרבה יותר פשוט בכל המובנים הטכניים, אבל מאוד לא פשוט במובן הרגשי.
מהרגע הראשון לא היה ספק בתמה הנבחרת - PAW PATROL
או כמו שאומרים בארץ הקודש, בחופשי מאוד: מפרץ ההרפתקאות!

- אני הכנתי לבד. בהן צדקי -

נטע לא זכר ממש את ההפקות שערכנו לדור או לאלה, כך שנדמה לי שהייתי יכולה לפשט את הדברים. לצערי האחים הגדולים שלו כן נכחו (בימי ההולדת שלהם) ולכן השתדלתי לשמור על רף משמח.

אז עכשיו אני יושבת לרשום, לזכרון עולמי עד את היומולדת המאוד מוצלחת שיצאה לנו, בטוחה שאפשר לתרגם אותה בקלות רבה - הרעיונות המרכזיים עדיין מאוד אני, שזה, מה לעשות ישראלי. ובין לבין כרגיל, קצת הגיגים.
מתחילים.
שלא כמו בארץ, האירוע התחיל בהזמנות חודש לפני. ז"ת חודש לפני נטע חילק בגן הזמנות (להבדיל מחודש לפני לסמס תאריך ומתישהו לחלק הזמנות..) ועם ההזמנות אני נכנסתי לכוננות RSVP, יאשרו אותי או לא יאשרו אותי? זו השאלה. כי כידוע זה בכלל לא נוגע לנטע.. (-:
לגבי ההזמנות אין לי מה לומר, מעבר לכך שעיצבתי הזמנה יפה-יפה בסגנון וינטאג'י מהמם, שנפסלה בבוקר למחרת כיון שלא היו בה את דמויות הסדרה.

אז כן זכרתי שזה סובב סביב נטע ונכנעתי בקלות.
הורדתי הזמנה חינמית מהרשת. רק להוסיף פרטים ולסגור עניין.
החלטנו בארוחת ערב משפחתית שאנחנו בהחלט בנויים לארוח בבית.
באותו שבוע סיימתי לארגן את הסטודיו החדש שלי, עליו עוד יסופר בהרחבה אני מקווה, ובין היתר עשיתי ביטוח... כך שהרגשתי מסוגלת לארח אמריקאים (-:
שמרנו על הנוסחה הקבועה:
משהו קטן להתכנסות
פעילות הוצאת אנרגיה
אוכל
פעילות מרוכזת יותר
עוגה והביתה בשירה צוהלת.
(הקטע של השירה הצוהלת פחות עבד פה בארה"ב, ממש התעקשו על שיר אחד. ניחא.
מהצד האחר הייתי יכולה לחגוג על אביזרים וחומרים זולים. יתרונות וחסרונות. סיפור חיינו כאן.)

- הנה גיליתי כבר את הסוף -

במשהו קטן להתכנסות, עברתי על פוסטים מימי הולדת קודמים (תודה לבלוג על היותו!) וראיתי שתמיד, תמיד, תמיד אנחנו הולכים על אלמנט תחפושתי כלשהוא. לא מחליפים סוס מנצח וכו' והרעיון כרגיל, להכניס את כולם לאוירה משועשעת.

הכנתי קשתות עם אוזני כלבים (לבד, דבק חם וקשתות פלסטיק פשוטות)

כבר מהשלב הזה נהניתי מארצות הברית של אמריקה או ליתר דיוק - מאמזון.
היכולת להכנס בלילה באיזו הנקה מאוחרת ולמצוא 30 קשתות פלסטיק, לקרוא ביקורות שאכן הן מתאימות (כי ברור שמישהו כבר ניסה להדביק להן משהו מלבד, ויותר מזה, ברור שטרח לכתוב ביקורת מפורטת) ולקבל אותן במחיר מגוחך למחרת הביתה, ובכן, תענוג צרכני. להשלמת פעילות הפתיחה העמדנו עמדת איפור לתפארת שכללה: עפרון שחור.

(במקרה של גוני היה צריך לעבוד מסביב לנזלת יבשה. איכס)

(אך אפשרי)

בגיל 4 אני פחות אוהבת דיבורים (ובטח באנגלית), לכן הכנו 4 תחנות שהיו "פעילות" מההתחלה והיו די מובנות מאליהן ובפיקוח מפעילים אחראים ומנוסים ובעיקר מאוד זולים, כלומר דור, אלה, הבת של השכנים...

במקור (כלומר בראש של הילדים שלי) לכל אחת מדמויות הכלבים בסדרה היתה תחנה. בפועל צוות הביקורת שלי (שוב, אותם ילדים) גרמו לעיכובים משמעותיים בלו"ז והסתפקנו בארבעה כלבים=ארבע תחנות.

** למי שכבר/עדיין לא בעניינים - מדובר בסדרה מצויירת שאהובה על אמהות (כי אין בה אלימות והרע נשאר אותו אחד ויציב מאוד בתחבולותיו), בה מככבים שישה עד שמונה כלבים (תלוי בעונה..) שכל אחד מהם אמור להיות כוח הצלה- למשל - כלב כיבוי אש, כלב משטרה, כלב הצלה ימי ועוד כמה ממוצאים לגמרי כמו כלב מיחזור או הצלה אוירית. נניח.
על כולם מפקח בחוסר אחראיות ילד בן 10 עם שליטה מדאיגה במחשב ובקורות העיירה בה הם גרים, להלן: מפרץ ההרפתקאות.

כלב המשטרה, הלא הוא הרועה הגרמני צ'ייס:

תחת הכותרת "catch the cat!" דורדור הכין מבוך משוכלל מ-קרטונים כמובן, שלאחריו "מבוך לייזר" מחוט צמר אדום:

בין הלייזרים הוחבאה בובה של חתול (כי כידוע לכ-ל הכלב צ'ייס אלרגי לחתולים) והילדים רצו למצוא אותה.
כל פעם מחדש.

הכי כייף לזחול בתוך קרטונים. רק צריך לספק לוגיקה.

דורדור עודד אותם מהצד, החביא כל פעם את הבובה ותמך במתקשי חוט הצמר. מבחינתי רק לראות אותו מצליח לגלות אמפטיה למישהו מתחת לגיל 10 היה שווה את כל האירוע. מתבגר לי.

התחנה השנייה היתה של זומה שהוא מין כלב הצלה ימי שזה אומר שיש לו סירה אני מניחה.
כאן המקום להתוודות שפשוט חשבנו על משחקים ואז התאמנו להם דמויות (-:
אורי הציע להכין בריכה עם דגי פלסטיק, עליהם ידביק מגנט, שצריך לדוג אותם בחכה שבקצה שלה מגנט נוסף.
לא מצאתי דגים.
מצאתי ברווזי גומי.
אחרי התלבטויות רבות אלה גזרה "כתמי זיהום" מסול בצבע חום, שצפו על המ"מ וחצי מים בבריכת הפלסטיק (שלא תטבע לי איזו גוני חלילה) ואורי התווכח רוב השבוע איך הכי טוב להדביק את המגנטים:

רק אחרי שכולם הלכו הביתה הוא הסכים להודות שרץ כמה פעמים להדביק מגנטים מחדש על החכות המהממות שבנה עם אלולה. לי זה בטח לא הפריע... (ולהבא: ברור שדבק 3 שניות ולא דבק פלסטי).

ככה זה נראה לביקורת עבודות ראשונה. הוספנו את הכיתוב "הצל את הברווזונים" ונתנו לטבע לעשות את שלו.
בשלב זה את כבר מבינה שעיקר העבודה שלי היתה לצייר את הכלבלבים האלה, ואולי טיפה לחשוב וכמה הקשות טלפון לאמזון. אבל רוב הזמן הייתי בפוזיציה הזו:

מה שמביא אותנו לתחנה השלישית של סקיי, יצוג פמינסטי סמלי וורוד מאוד, כלבת הצלה אוירית.
אני מודה, כאן התרוקן לי המוח.
אז בחרנו לה תחנה של "הצמד את התג"...

סקוצ' על התליון שלה, סקוצ' על הציור ובנדנה שאלה בחרה (עם דגל ישראל?!).

הילדים בעיניים מכוסות היו צריכים להצמיד לכלבלבה את התג שלה.

לכל מפקח-על-תחנה נתתי מדבקות (של הכלבים, וואללה נמאס מהם כבר) לחלק לכל, ואלה גם עשתה קעקועים באיזשהו שלב, כי הזמנתי בטעות גם קעקועים. יש לי עוד איזה 100 אם מישהו צריך. מישהי?

התחנה האחרונה היא של מרשל, כלב כיבוי האש, שקיבל משחק קליעה למטרה שראיתי בפינטרסט וקצת שנמכתי - במקור זורקםי בלוני מים על החלונות ה"בוערים". אני הסתפקתי בכדורי פלסטיק כחולים שיש כאן בבית עוד מלפני 5 שנים, כשהיתה לנו בריכת כדורים. והיינו צעירים וטיפשים. יותר. בריכת כדורים נו, באמת. כל היום רק אספתי אותם.

יתכן ותלינו אותו קצת גבוה מדי...

ןאז היה אוכל.

לא המון כי אנחנו באמריקה, ולא מעט כי היו חברים ישראליים. אבל נאמנים ל'בלי ממתקים' שלנו.

ירקות, פיתה עם חומוס וכאלה.

במשך כל המן הקפדנו לשמח את ההורים בסנגריה מחוזקת ובירות. זה היה צעד נבון ששמר גם על השפיות והפרספקטיבה שלנו. והיא תדרש ממש עוד מעט.. ספוילר: תכף מגיע משבר.

נטע התעקש על פירות ושיפודי פירות בצבעי הקשת, שלא טרחנו לצלם

לשמחתי קטיה החברה הצלמת שלנו כן צילמה. את רוב התמונות כאן. מזל.

ואז, בערך שעה אחרי שהמסיבה התחילה, התכנסנו כולנו בסטודיו ליצירה.

זה הזמן לספר שנטע מבלה מחצית משעותיו ככלב. יכול להיות שזה קשור לטראומה שעשינו לו במעבר, אבל זה המצב. לכן גם מובן למה כ"כ שמחתי שלמשך שעה אחת לפחות עוד ילדים יהיו כלבים.

כשהוא לא כלב הוא "מטפל בכלבים" ולוקח איתו לכל מקום כמעט בובות של חיות. זה הילד הראשון שלי שבכלל מתעסק בבובות של חיות. תכלס זה ממש מתוק.

אז הזמנו (נכון! מאמזון!) בובות כלבים קטנות, ואורי ואני הכנו להן מיני מלונות מקופסאות של TAKE AWAY

ערב זוגי בסימן כמות ולא איכות:

והזמנתי את נטע לחלק...

נטע חילק לכולם את הכלבים בשמחה רבה והתרגשות עצומה

הפעילות הראשונה היתה הכנת קולרים לכלבים, הילדים בחרו שמות לכלבים שלהם, והשחילו חרוזי אותיות על מנקה מקטרות. לא הייתי בטוחה שהם יצליחו אבל זה דווקא איתגר אותם ורוב ההורים נדחפו להם לעזרה (-:

מי שכח שאנחנו מהגן של המונטיסיורי? להשחיל זה השם השני שלנו.

ובשלב השני הם עברו לקשט את המלונות, בעיקר במדבקות בצורת עצמות נוצצות שמצאתי בחנות של הבדולר (הלוואין מתקרב..מדבקות של עצמות וגולגלות שאת הגולגלות העפתי.. ישר לדור.) ומדבקות של אותיות.

הצליח לי מעל המצופה (במדבקות)

דור וחברה בני 10 התלהבו באותה מידה כמו גוני בת השנה וחצי. ולכולם היו עכשיו כלבלבים ומלונות, אוזניים ואפים שחורים ולא נותר אלא להביא את העוגה והקאפקייקס (הטבעוני) ו..