"תשימי בסינק!" הוא צועק על אחותו הגדולה, ואני ממהרת לתקן - בכיור, בכיור, תניחי בבקשה בכיור - אבל משועשעת מאוד מהבלאגן הדו לשוני החוגג. לרוב זה רק "אז זה למה.." בתחילת כל משפט - כתרגום ישיר לthats why, ומילים מעולם ביה"ס - רגע אני אביא את הpencil וכאלה. ואני מתקנת והם מלהטטים בלשונות.
בינתיים קיבלתי גם מחמאות על ה"קונסטרקשיין" של פרופס שהכנו להצגת סוף השנה (וואו אמא, הקונסטרקשיין ממש טוב) ושיבושי מילים מתוקים בעברית - דור היה חולה וביקש (מאורי כמובן, אני לא נסמכת בתרופות) "מרככי כאבים". גאוני לא? לרכך את הכאב. אני מקפידה להמשיך לא לרשום את הפנינים האלו, אם הייתי מטומטת בילד הראשון שלפחות אהיה עקבית בכל השלושה שאחריו. שוויון לכל.
אבל נחזור לסינק, שהנו הכיור, שאיתו אני בסוף נשארת. בעצם שני כיורים יש כאן. זה לא משנה אגב.
אני מנסה לאתגר את עצמי במשימות שונות כמו - האם אצליח להשאיר את כל הכלים בכיור אחד? והשני יהיה לשטיפה (כמו שחמותי הורתה לי) - לא, לא אצליח. והשבוע אפילו צעדתי (פיזית, זזתי ממש) להביא סרגל למדוד את גובה הערימה בכיור. עם שש נפשות אוכלות, גוני ואני שמלכלכות כלים גם בצהריים ואורי שמגיע פעמיים בשבוע לאכול איתנו בצהריים (חמסה עליו, איזה כייף זה ארוחת צהריים סתם ככה באמצע השבוע, אמריקה!) הכלים כאן נערמים מהר.
מזל שהילדים שלי מפנים את המדיח. חמסה גם עליהם.
בכל מקרה, החיים בכיור הובילו אותי לחשיבה על החלפת גלויות אליה נרשמתי בתקווה לזוז מהכיור.
בסידור המדיח הלילה ניסיתי לחשוב על רעיון שיפתה אותי גם לגשת ולהכין את הגלויות האלה.
פתאום חמש גלויות נראו לי הרבה, אז תהיתי מה יקרה אם אכין סדרה של גלויות שמתכתבת לא רק בויזואליה אלא ממש מספרת סיפור? דמיינתי לעצמי איך אחרי מותי (מוות הירואי, נניח טביעה בצבעי אקריליק שהתייבשו) יפגשו במקרה באיזו סדנא כל מקבלות הגלויות וכמובן ששמי יעלה והן יגלו שהן, הן חמישתן קיבלו ממני באותה החלפה גלויות. מייד הן יתאספו ויציגו את הגלויות (אותן הן שמרו כל השנים האלו בקפידה) ומייד יתגלה מסר עמוק שרק נשים מבינות.
סיימתי לסדר את המדיח והחלטתי שסיפור בהמשכים יתכן ולא יהיה מובן בהווה, וגם שאין לי מסר עמוק.
אז החלטתי למות בשיבה טובה וללא כאבים. עם הרבה קילומטראז' בכיור.
אבל את הגלויה הראשונה הקדשתי לסיפור חיי...
(-:
איירתי את הכלים ואפילו צבעתי קצת. ובעיקר סופסוף גזרתי מתוך ספר מרוט ששמרתי עשרות שנים בשביל להשתמש בו בדיוק כך אבל לא הצלחתי עד עכשיו..
אז בשאר הגלויות המשכתי להשתמש קצת בספר, להטמין נרטיבים..:
ועוד אחת על בסיס גלוית פרסומת:
ואז עברתי להשתמש בגזירות מתוך עיתוני "הארץ שלנו" שהצילה עבורי הספרנית של המושב (אפילו שסיפרתי שאגזור ואפילו שהיא קצת הזדעזעה), ומצאתי כמה סיפורים שממש הצחיקו אותי..
וחיברתי קצת כותרות לתמונות מכל מיני מקומות
ולפעמים פשוט mix של הכל יחד
וככה שלחתי אותן לקצוות תבל, ובעיקר לישראל, בתקווה שימצאו חיוך גם שם, ולמסרים עוד יהיה זמן בפעם אחרת.
אבל את זו, זו שבגללה הכל התחיל, זו שמזכירה לי שהכי חשוב שליד הכלים בכיור יעמדו גם המכחולים ששטפתי..
זו נשארת אצלי (-:
נשיקות וחג שמח
בעיקר פורמת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה