סופ"ש אתגרי.. (או: יומולדת 2)

היא שרדה! היא הצליחה! לא ייאמן אבל היא הגיעה לגיל שנתיים (הנורא), מפלצת קטנה שמסרבת למלא אחר הוראות, עושה מה שמתחשק לה אבל מה, חמודה כזו... וביום חמישי בלילה, שברי עוגות מסביבי, הבטחות התחלתיות לתחפושות פורים מפוזרות בכל החדרים (מזל שיש מעט.. חדרים, תחפושות יש הרבה) הבנתי שעומד לפני סופ"ש מאתגר.

מייד (אחרי עוד קפה, קצת מחשב וניסיונות להתקדם בלימודים) התעשתי והחלטתי לגייס את ועדת הקישוט שבי, ואפילו רק בצורה סמלית.. זר הנוריות מיום האם - אני לא חוגגת את יום המשפחה. אורי כן. אבל בסוף הוא הסכים ללכת לקנות לי נוריות ליום האם - פורק לצנצנות זכוכית קטנות שעדיין נשאו על גופן שאריות תוויות, נייר קרפ נגזר בחובבניות ושלפתי את כל הבדים בצהוב-ורוד שמצאתי כתחליף למפות. אוי, כמה שיצא מרשים (-:

ככה נראתה הכוננית שבסלון שלנו, זו שליד הדלת, שמככבת במנטרה:

"אל תזרקו את המעילים על השידה!"

ועל זה השכנה שלי אמרה: "אני מקווה שצילמת.. לא ניחשתי שיש קיר מאחור." אז צילמתי.

אל חשש, הכל נערם בערמה מסודרת (מזל שיש סלי כביסה ענקיים) בחדר השינה (-:

במקביל אימצתי את כל יכולתי ושלוות הנפש שלי ולראשונה בחיי הכנתי חמין (שאצלנו זה טצ'ולנט אבל חמין נשמע יותר טעים), גיליתי שנהייתי מפונקת ואם אין הדרכה מצולמת אני לא מזיזה את עצמי (-: אז העלבתי את כל המשפחה שלי , סירבתי לשלל המתכונים שניסו להרעיף עלי והכנתי חמין לפי המתכון המצולם המעולה של ענת הזיקוקית, עם כמה שינויים הכרחיים בכמויות וחומרים (כי מכיר צדיק נפש בהמתו ואני את התלונות של המשפחה שלי יכולה לחזות במדוייק..) ויצא "על הכיפאק".

ואז כשהרהרתי לי על ורסיות חמין משפחתיות התחלתי לתהות האם גם כל משפחה תולה בלונים בצורה שונה.. כן, המוח שלי זה פשוט סבך קשרים לוגיים מעמיקים.

אז צילמתי את הדרך שלנו... בניגוד לחמין (שענת טוענת שכולם טובים ופשוט שונים) אני אעמוד על דעתי שהדרך שלנו לתליית בלונים היא הכי טובה, הכי מרשימה וגם מזכירה אולם למכירת מכוניות (אני יודעת מהסרטים. לא יצא לי להשתתף במעמד כזה עדיין..)

1. מנפחים בלונים

2. כל זוג קושרים יחדיו (זה שלב מעצבן, אני מודה)

3. 4. כל שני זוגות הופכים לרביעיה ע"י הצלבה והיפוך - מלפפים אותם אחד בשני. זה באמת לא מסובך בפועל.

ממשיכים לנפח ולהפוך לרביעיות (6) ובעזרת סרט (7) שמלפפים בצורה חופשית בין הרביעיות (לא צריך לקשור) נוצרת שרשרת בלונים מרשימה (8). אפשר כמובן ללפף מאוד צמוד ואז זה בכלל מגניב אבל זה תלוי בנפח הריאות שלכם.

וככה זה נראה עם הטאץ' העיצובי של מסיבת הכיתה שלנו:

כששאלתי אותה איזו עוגה היא רוצה התשובה המופלאה שקיבלתי היתה: עוגת דובי-שבט ומייד היא פצחה בשירת דובי שבט הגיע חג לאלולה, נמסתי . אבל ממש נמסתי. והתבאסתי שזהו היא בת שנתיים, ואני אומנם לא המון זמן בתחום האמהות אבל כבר יודעת ששיא החמידות זה כאן והזמן שלנו אוזל.. והחלטתי שאני אעשה הכל כדי שלבת שלי תהיה עוגת דובי. ה-כ-ל.

מזל שהיתה לי את לירון שהתמקצעה בעוגות דובי תלת ממדיות והסכימה להעביר לי סדנה מהירה ו-תבנית. הדובי הראשון התפגר על שולחן הניתוחים, עמוד השדרה שלו התפורר וקריסת מערכות כללית מיהרה להגיע. אבל! לא לחינם! אבריו הושתלו בדובי השני שגם לא הפגין סימני חיים איתנים אבל זה כבר היה מוגזם, אז פשוט ציפיתי לו את הצורה בקרם ורוד והחלטתי שזו הזדמנות מעולה לפתח קצת את הדמיון של הילדים.

למרות שהוא היה כעור להפליא, אלה נקשרה אליו ומשכנו אותו 2 חגיגות יומולדת משפחתיות (אני מאמינה גדולה בהפרדת רשויות..) עד שראשו נערף ונזרק לצלחות הטורפים. בכל זאת עוגה בחושה של קרין גורן הסתתרה בפנים (-:

אפשר לראות אותו מטושטש - ועדיף כך (עיני עדשים שנזלו..)- משמאל. ילדת היומולדת ואחיה קיבלו לרגל האירוע טרמפולינה ובמשך 3 שעות היא רק קפצה וקפצה... תחי שנת הצהריים!

ההורים של אורי, הידועים במתנות יומולדת שוות במיוחד, הכינו לה ספר עבודת יד שמתעד ביקור שלה אצלם - כולל כל הטקסים הקטנים שיש להם (פולנים, נו מה) והשירים והמשחקים..

והשמחה היתה רבה רבה!

ובשביל שלא יגידו שלא התאמצתי (זה בסדר, עשיתי מספיק קולות ואפחד לא יעז להגיד) אז גם לקחתי ערב חופשי (באותו יום חמישי.. זה היה לפני הקפה..) ולמדתי מנוגה איך לרקום רקמה תלת ממדית - זה ממש לא בשבילי, ברור, אני פה רק בשביל הילדים. מה שאני אתפנק בסדנא כשהבית הפוך? ועוד עם עוגה מעולה? (הייתי מוכנה אפילו לרקום בשביל הערב הזה!)

בחירה אומללה של בד רקע מתחכם.. רשמתי לעצמי: כשכולם רוקמים על פשתן זה לא סתם.

אז חיברתי את הנסיון הראשון הלא מאוד מרשים אבל פוטנציאלי לשמלה האדומה שהפכה לשמלת יומולדת רשמית.

היא שרדה, אני שרדתי, מסתבר שזה די קל לשרוד. נגמר הסופ"ש.

יאללה פורים...

שבוע נפלא ורגוע

נשיקות, בעיקר פורמת