יום שבת, 6 באוקטובר 2012

תמיד יש פעם ראשונה.. (ומתכון!)

היום אין יצירה. סופסוף קצת חופש! באמת, כמה אפשר לעבוד, ליצור וללכת לגן כל יום, לא?
(-:
אנחנו מטיילים, מטיילים ועוד כמה שעות יוצאים לעוד טיול. בשפה אמהית זה: אורזים, אורזים, אורזים, מטיילים.
פורקים, פורקים, פורקים. אורזים, אורזים, מטיילים... ולשיא השיאים הגעתי השבוע: 5 שעות אריזה.
בד"כ אני לא מתרגשת, הטיולים שלנו כוללים שק"ש, גזיה לקפה ומה שיש במקרר + החברים הכי טובים (סה"כ 4 מבוגרים, 4 ילדים וכלבה). לא נורא בכלל. אבל השבוע.. אוהוהו! הפופולאריות שלנו הרקיעה שחקים והוזמנו לטיול של שלושה ימים עם עוד שלוש משפחות מהמושב. ניחא אני, אני מסוגלת תחת לחץ להיות נחמדה 3 ימים ברצף, אבל הילדים שלי... אורי... ולארוז ככה שלא אצא אמא גרועה! הבאתי בגדים בכמויות לחודש (כולל מעילים...) ואפילו חתכתי ירקות ! כן, כן, בכלי של טאפארוור. אמא של אורי שכחה אצלנו אחד (-:
ישנו בערבה באחד המקומות שמתיימרים להיות סיני רק בלי הים והסחלב (אז מה נשאר?) והיה ממש כייף אבל זה לא מה שרציתי לספר. כבר שנים שאנחנו נוסעים כל פעם "לראות שטפונות" ומתאכזבים מטיימינג גרוע - לא עוד! בערב הראשון אורי יצא מהאוהל לעשן סיגריה (פויה!) ושמע רעש של גנרטור. ואז הוא הריח ריח של ים.
חצי שעה אח"כ כבר שכשכנו רגליים בנחל גדרון השוטף:

הפעם הראשונה שלי. שיטפון LIVE.
אומנם בחושך.. ואנחנו בשולי השיטפון... אבל למי אכפת? אפשר לראות מהרגליים כמה שאנחנו מאושרים (-:


(לחולצה האינדיאנית - יעני פרנזים - אלולה קוראת "חולצה תאילנדית". החיים במושב, 2012).





למחרת קמנו מוקדם - ז"ת הילדים קמו מוקדם, אני הצטרפתי אליהם - והלכנו לראות מה נשאר מהשיטפון:

















וכמובן שזה הסתיים ככה:

למקרה שמישהוא תהה איך דורדור נראה בספיה/מונוכרום... לא צריך פוטושופ. צריך אולי לדעת איך מורידים בוץ מהבגדים (כאן לא תמצאי תשובה, אין לי מושג).
חוץ מהשיטפון, שהיה כאמור אירוע מרגש ביותר, גם טיילנו - כשאלולה לא היתה בשביתת מנשא (רק מנשאאאאאא! אני עוד תינוקת!) ואכלנו מעולה. כמובן שזה בגלל שאני הייתי מופקדת על המסלול ולא על החלק הקולינרי.

ברקע הקניטו אותי (מילה נהדרת אגב, הקניטו) על הבלוג: "תכתבי על זה? ועל זה?" כאלו שהבלוג שלי הוא מזבלת חוויות שוליות שנאספות ברגעים אקראיים של החיים, נו באמת.
או חומר לחשבה... וגם הסבירו לי שהפוסט האחרון היה נורא משעמם (בדיוק בגלל זה אני לא מספרת למכריי על הבלוג... ואולי זו הזדמנות טובה לפתוח שוב סוגריים ולהודות לאמא שלי ששולחת אותו לכל מכרייה בכל פעם מחדש, כאילו אין אופציה למנויים.. אבל הי! חגגנו 70,000 צפיות אז.. תודה לאמא?).
בקיצור, הודעתי שאכתוב רק אם יקרה משהו מעניין. אחרי השיטפון ("ועכשיו? זה מעניין!") אורי ניסה להגן עלי ולהסביר שאם לא רוקמים שמיכת טלאים במוטיב שיטפון ומדבר - אין מה לפרסם (רוקמים שמיכת טלאים! הבנת??).
בצעד נואש להכנס לפנתאון התהילה שלי, מיכל הציעה שנצלם מתכון לבננה לוטי. אני אצלם. היא תכין. לא לדאוג.
אאממממ.
אז הנה.. בפעם הראשונה, בהופעת בכורה ממש פה בבלוג (עוד פעם ראשונה): מתכון!
איך מכינים בננה-לוטי (מתכון לשטח):
התנצלויות כמובן על איכות התמונות שצולמו בלילה עם תאורה גרועה מאוד אבל עם שפיות מהשורה הראשונה.





1. מצרכים: בצק עלים, שוקולד למריחה, בננות, חלב מרוכז, נייר כסף.










2. חותכים (או שמא קורצים?) מלבן מבצק העלים ומניחים על נייר כסף - זה קצת מצ'תקמק אבל לא צריך להיות מושלם.
3. בחצי העליון של המלבן מורחים שוקולד למריחה (אנחנו בנוטלה)
4. חותכים בננה לפרוסות ומסדרים מעל השוקולד, לחצי הוספנו גם קוקוס - לא חובה, ומעל הכל מטפטפים חלב מרוכז.

וככה זה נראה.
5. מקפלים את החלק הריק של הבצק מעל החלק עם השוקולד-בננה-ועוד
6. מקפלים מעליהם את נייר הכסף ומהדקים/מקפלים כמו מעטפה שיחזיק את כיס הבצק בתוכו
ויאללה לאש:

המליצו לי לקרוא לתמונה השמאלית: "הכל הולך" (-: הצצה למה שעוד נשאר אצלנו בשלב הזה.. חציל, קצת בשר לילדים (הסטייקים כבר מזמן נגמרו) ועוגת שמרים שמתחממת כי מיכל טוענת שלא אוכלים עוגת שמרים קרה. שתדעי.
7. מחכים ובודקים - הבצק תופח ואנחנו רוצים שהוא יהיה פריך. בודקים מדי פעם בזהירות (השוקולד חם וכשהוא נוזל בטעות, כמובן שבטעות, לאש יצא הרבה עשן. הרבה.) הופכים גם לצד השני.


8. מוכן.
הקטע הטריקי הוא לחלץ את הבנה לוטי מנייר הכסף, אבל אני בטוחה שתתמודדי.

וכן, זה נראה בתמונה כמו עוף שרוף עם תוספת חלב ממותק מעל (כדאי להוסיף בסוף עוד זילוף מהיר) אבל זה ט-ע-י-ם.


ואגב, כאן יש מתכון להכנה של הבננה לוטי על מחבת (גם לבישול בשטח, אנחנו לא נוהגים לקחת גזיה גדולה במסלול רגלי אבל לטיולי ג'יפים זה יכול להיות להיט).


4 "כיסים" מחבילת בצק עלים הספיקו ל 8 מבוגרים גרגרנים + 3 בני נוער אניני טעם. את הילדים לא הזמנו לתענוג (-:
שבוע נפלא ונשיקות,
בעיקר פורמת

15 תגובות:

  1. נראה מצויין, אפילו שלא קראתי את המתכון (בכל זאת זו לא שמיכת טלאים)

    השבמחק
  2. יאמי!
    איזה כיף לכם על כל הטיולים האלו :-)
    שיהיה סוף חופש כיפי נעים וטעים.
    נשיקות

    השבמחק
  3. את צריכה עכשיו לרקום שמיכת טלאים, אחרת איך נדע שהיית בטיול?
    קורעת אחת

    השבמחק
  4. נראה מצויין. רשומה נפלאה, כתמיד!

    השבמחק
  5. אני מוחה בתוקף! אני לא מכירה את אמא שלך ואני נהנית מכל פוסט. גם אלה על דברים שאני לא מבינה בהם דבר וחצי דבר, כמו התערוכות בלונדון, או פרקי המד"ב על איך מטיילים במדבר עם ילדים בני 6 ומטה וישנים איתם בשק"ש וזאת מבלי לארוז כלום... זה פיוטי. אני מקווה (ומניחה) שאתם יודעים מה אתם עושים בבואכם לצפות בשטפונות LIVE ובטוחים שאתם נמצאים במקום שבו זה יגיע לכם רק עד הקרסוליים ולא נניח לנים בפתח הוואדי... מצד שני, אמנם הגעתי הנה דרך הבלוגים האחרים של תופרות הבנטו, אבל אני גם עדיין לא רוקמת שמיכות טלאים, אז מה אני מבינה. בכל מקרה - תמשיכי ככה. את מצחיקה למדי. אני מוכנה לעזור בהסרת הכתמים (אולי תצלמי ונעשה ביחד עוד פוסט של פעם ראשונה...). בוץ אמור להיות פשוט - שוטפים בכיור ומכניסים למכונה, לא?

    השבמחק
  6. תודה! המחאה נגעה לליבי (-: באמת באמת.

    השבמחק
  7. קודם כל מעריצה את כל הקולים המצויידים האלה שיודעים לשלוף את המצרכים השווים בשטח ולתקתק ארוחות (ועוד לתעד?!)
    ועוד בעניין קוליות - אני הייתי מתעלפת מלראות את הילד שלי ככה בספיה (ועוד לתעד?!). מצד שני - אם אני לא מתעלפת מילד בחברון אז אולי בכל זאת הייתי חיה עם ספיה...!
    אחלה פוסט, על הדברים שברומו של עולם, כמובן!

    השבמחק
  8. גם אני מאלה שבוחרים בקפידה את מי יצפה להם בבלוג... מצד שני כנראה הטריק של אמא שלך מוכיח את עצמו עובדה שצופים בבלוג שלך הרבה יותר אנשים. אנחנו כבר לא מהמטיילים במידבר למרות שאנחנו מאיימים כל הזמן שנחזור לעשות את זה. נראה לי שיש לזה קשר לעובדה שאני לא מסוגלת לנסוע בלי חצי בית איתי אז עד שנרכוש טריילר שיסע אחרי האוטו ויסחוב את הציוד כנראה שנמשיך לנפוש בסיגנון אחר...ובפוסט הזה יש הכול בכול מכול אבל לא פרמת אפילו פעם אחת...נשיקות.

    השבמחק
  9. נהנתי מהפוסט ,כרגיל נראה שהיה לכם טיול נחמד מאוד
    תמיד סמויה, אבל מה שהוציא אותי זה שאני יודעת להגיד לך איך להסיר בוץ מבגדים, לא מבטיחה לך שזה יעבוד על כל האדמה של הערבה שנדבקה לבגדים (מהילד זה בטח כבר ירד...) אבל אם לא תנסי לא תדעי...
    בוץ (וגם סימני דשא וגואש) יורדים עם סינטבון(כן, זה עם הריזה האדומה של החתול) אבל מזהירה זו הרבה עבודה ,כי זה הרבה בוץ שצריך לנקות ידנית...
    אז או לשמור את החולצה לשיטפון הבא (זהירות ,שטפון זה לא צחוק...)
    או לזרוק....
    ואין מצב שאני הייתי רואה בשיון נפש את הילד שלי מתפלש בבוץ ככה, אבל זה בגלל שאני פולניה (כך אומר האיש...)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה! טיפ מנצח וינוסה בקרוב - יש לי הרבה מועמדים כל שבוע ברגע שהוספת גם דשא וגואש (-:

      מחק
  10. אצלנו אומרים "לכי תבשלי פשטידה".

    המתכון נראה מעוללללה! מה שמזכיר לי שהבטחתי לילדות שלי שפה בארץ הקודש יצא להן בצק עלים מהאזניים ובינתיים כל מה שהן אכלו היה בורקס קר בשדה התעופה. אני חושבת שהגברת לוטי תבוא להן טוב!

    השבמחק
  11. דור דור נראה מדהים בלוק הבוצי ובכלל אני שנים כבר מטיילת וחולמת על לראות שיטפון
    ובתור מטיילת ותיקה אני חייבת להודות לבושתי שעל בננה לוטי לא שמעתי אף פעם חייבים לנסות !
    וכן אני כל כך מזדהה עם העניין הזה של הלהעמיס עוד ועוד ולפרוק ולפרוק ולפרוק בעהההה
    פוסט מעולה - כמו תמיד

    השבמחק
  12. כרגיל - פוסט מקסים ומצחיק!
    אהבתי במיוחד את הילד המכוסה בבוץ!
    איזו שלווה, איזה קסם! הכי טבעי שיש!
    כל הכבוד לאמא!!!

    השבמחק
  13. השטפון נראהלי חוויה אדירה.....אני עוד זוכרת שהפסדתי אחת שכזו אי שם בנות השמונים בצבא....אני נשמעת כמו זקנה......התמונה של הבן שלך נטמע בעץ נפלאה.....שתמשיכי לחוות חוויות....שגית מנקודות

    השבמחק
  14. איזה כיף של פוסט, נשמע שעשיתם חיים עם כל האריזות, אריזות אריזות ופריקות, פריקות, פריקות לייק ענקי על תמונת הספיה
    ותודה רבה על המתכון
    שולי

    השבמחק